
טור דעה של-יורם לוי עורך האתר
חולון על סף שינוי זהות: העיר שמאבדת שליטה ולא מתכננת קדימה
יש רגעים שבהם עיר צריכה לעצור, להביט במראה – ולהחליט מי היא רוצה להיות. חולון של 2026 לא עושה את זה. היא ממשיכה להתנהל באינרציה מסוכנת, בזמן שהמציאות משתנה מתחת לרגליה.
הטור הזה לא נכתב מתוך שנאה, ולא מתוך פחד מאחר. להפך – הוא נכתב מתוך כאב אמיתי על עיר שאיבדה כיוון. עיר שלא מצליחה לנהל תהליכים, אלא רק מגיבה אליהם באיחור.
בשנתיים האחרונות מתרחש שינוי דמוגרפי מואץ. תושבים מדרום תל אביב מגיעים לחולון – חלקם בעקבות סגירת מוקדי מגורים ישנים, חלקם בשל יוקר המחיה. במקביל, יותר ויותר עובדים זרים מתמקמים בעיר. זו לא הבעיה. הבעיה היא היעדר מוחלט של מדיניות.
כשאין מדיניות – נוצרת מציאות. וכשאין ניהול – נוצרת התדרדרות.
מערכת החינוך משלמת את המחיר
פרשת בית הספר “כצנלסון” היא לא אירוע נקודתי – היא סימפטום.
הורים זועקים, תלמידים נוטשים, וצוותים חינוכיים נשחקים. לא בגלל גיוון – אלא בגלל ריכוז לא מאוזן של אוכלוסיות עם צרכים מורכבים, בלי תקצוב, בלי תגבור, ובלי חשיבה.
עיר מתוקנת לא מאפשרת מצב שבו בית ספר אחד קורס – ואחרים נשארים “מוגנים”.
עיר מתוקנת מבצעת ויסות. מתכננת. משקיעה.
בחולון? שותקים.
המרחב הציבורי יוצא משליטה
תושבים מספרים על תחושת פחד. מגרשי ספורט שהפכו לזירות לא נשלטות בשעות הערב והסופ"ש.
פארקים שמאבדים תחושת ביטחון.
רחובות שמאבדים זהות.
זו לא שאלה של זהות האנשים – זו שאלה של היעדר אכיפה, היעדר ניהול, והיעדר נוכחות עירונית.
כשאין עירייה – מישהו אחר ממלא את הוואקום.
מרכז העיר קורס – ואף אחד לא נלחם עליו
רחוב סוקולוב, פעם הלב הפועם של חולון, הופך לאזור שננטש בהדרגה.
רעש, לכלוך, הזנחה, והיעדר חזון.
בעלי דירות עוזבים. הדירות מושכרות בזול. האוכלוסייה משתנה – בלי שום ליווי, בלי תכנון, בלי השקעה בתשתיות.
כך נראית עיר שלא מנהלת את המרכז שלה – אלא מוותרת עליו.
זו לא בעיה של אנשים – זו בעיה של הנהגה
חשוב לומר את זה בצורה הברורה ביותר:
הבעיה היא לא העובדים הזרים. הם כאן כדי לעבוד, להתפרנס, ולחיות בכבוד.
הבעיה היא עירייה שלא מתכננת, לא מווסתת, ולא לוקחת אחריות.
עיר לא יכולה להרשות לעצמה להפקיר שכונות, בתי ספר, ומרחבים ציבוריים – ואז להתפלא כשהתושבים מאבדים אמון.
רגע האמת של חולון
חולון לא חייבת להפוך ל"עיר מקלט".
אבל בלי שינוי – לשם היא הולכת.
הפתרונות לא מורכבים:
- ויסות תלמידים בין בתי הספר
- הקצאת משאבים דיפרנציאליים
- אכיפה במרחב הציבורי
- תוכנית שיקום למרכז העיר
- והכי חשוב: קבלת החלטות אמיצה
השאלה היא לא אם אפשר לעצור את זה.
השאלה היא אם מישהו בעירייה עדיין רוצה.
כי אם לא – התושבים כבר יצביעו ברגליים ויעזבו את העיר.
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן