לפני כמה שנים יצאתי לחופשה משפחתית בקפריסין. השכרנו טרקטורונים וחרשנו את האי, לאורכו ולרוחבו. אמנם נהניתי מאוד מהחופשה, אבל אני זוכר גם את חוסר ההתפעלות שלי מהאי, רק כי הוא דומה מדי לישראל. הנוף הצחיח, החופים הים תיכוניים, עצי הזית והתאנה. הכל הרגיש לי קרוב מדי גיאוגרפית למדינתנו הקטנה, עד שהרגשתי כמו בבית. מי צריך להתאמץ ולטוס כדי להגיע בסופו של דבר לחוף שיש לי ליד הבית, נניח, חוף פלמחים?
כי אז, חופשה אמיתית היתה עבורי יעד רחוק ואקזוטי, שהדבר האחרון שיזכיר לי הוא את הבית שלי. גורדי השחקים של ניו יורק או עצי הקוקוס של תאילנד הרגישו מספיק רחוקים ומספיק שונים מהמזרח התיכון כדי להיחשב לחופשה אמיתית.
הו, כמה תמים ומפונק הייתי אז. כי קיץ 2020 הגיע, והגניס את כולנו לסגר שלא התיר להתרחק מהבית מעל 100 מטר. ללכת עם התינוק שלי לגן השעשועים הקרוב היה צ'ופר. כשפתחו את הקניונים ובתי הקפה אמרנו תודה שאפשר להתאוורר קצת, לראות ולהיראות, אפילו שכולם עם מסכות. ואז הגיעו המלחמות, סגירת השמיים ואווירה קשה שהרגילו את כולנו להסתפק במועט. אז כשהציעו לי להיות תייר בתל אביב למשך סופשבוע, חיבקתי את ההצעה בשתי ידיים. אם פעם רציתי הכי רחוק, היום נגיד תודה שאפשר לצאת מהבית.
אני יכול להבין אנשים שתל אביב לנצח תישאר בשבילם העיר הדביקה והמעצבנת, שהצפיפות והיוהרה, שלא לדבר על מקומות החנייה והמחירים היקרים, מוציאים מהם את שלוות הנפש עוד לפני שהגיעו למחלף גלילות. גם לי לקח זמן להתאהב, אבל אם נותנים לעיר הזדמנות, מגלים שבעצם ישנו איזה קסם שמסתתר בשדרות ההמוניות ובחופים המזוהמים. קצת קשה להגדיר מהו בדיוק אותו קסם, אבל בדרך כלל מתחיל כאן רומן ארוך, רצוף עליות ומורדות, עם העיר שמוכיחה לך בכל פעם מחדש עד כמה אינך מכיר אותה.
אם יש עיר אחת בארץ שיכולה למלא איזשהו חסר בעיר אירופאית, עם חיי תרבות ולילה, בתי קפה ומסעדות מצוינות, אוכל רחוב וטיילת משגעת, הלא היא תל אביב. ולמי ששואל בשביל מה לקחת מלון כשהבית נמצא חצי שעה נסיעה מכאן, נאמר שיש משהו באווירה של בית מלון. כשכל המשפחה אורזת לחופשה, מתכוננת למלון, ואז מגיעים ועושים צ'ק אין, רואים את החדר, מציצים על הבריכה, משהו בוייב הכללי משתנה ואתם הופכים לתיירים, גם אם זו עיר שאתם מגיעים אליה כל יום לעבודה. עדיין, בחופשה ההרגשה תהיה אחרת.
פנינה אורבנית בלב העיר
שמענו המלצה מחברים על מלון סבן בתל אביב, שממוקם מול חוף צ׳ארלס קלור, ובמרחק הליכה מנווה צדק, הטיילת, יפו ושוק לוינסקי. המלון גם מספק לאורחיו אופניים שתוכלו להשכיר כדי לשוטט בעיר, או שיעור גלישת רוח עם מדריך שידאג לכם גם לגלשן.
כבר בכניסה התמסרנו לאווירת הבילוי והחופש, מיד עם ההגעה. הכניסה למלון מרחוב הרברט סמואל מנתקת אותך ברגע מהפקקים והצפיפות, הרעש והלחץ האורבני שבחוץ. בלובי יש בית קפה תוסס והרבה קהל צעיר, ואם תעלו לקומה השביעית תגיעו לבר הגג של מלון סבן, פנינה אורבנית בלב העיר – המקום המושלם להירגע עם קוקטייל איכותי ביד, לצפות בשקיעה המרהיבה מעל קו הרקיע של תל אביב, וליהנות מהנוף הפנוראמי של הים התיכון. עם אווירה אלגנטית ומקומות ישיבה נוחים, הרופטופ מזמין לחוויה בלתי נשכחת של נוף, טעמים ורוגע.
במלון סבן תמצאו חדרים שמתאימים לסגנונות חיים שונים, עם פתרונות לינה לכל סגנון חיים – מסוויטות מפנקות ויוקרתיות ועד חדרי משפחה עם מיטות קומותיים, וכל מה שביניהם. המלון הוא חלק מרשתSeven Collection , שמחזיקה עוד 2 בתי מלון בתל אביב: מלון גוטמן ומלון seven seas .
מלון סבן מאובזר במרכז כושר, גינה, טרקלין משותף וגג מטורף עם נוף עוצר נשימה. מערבה מחכה לכם כל הכחול של הים, ומבט מזרחה ואתם משקיפים על כל נווה צדק מלמעלה. בגג יש בר וכמה בריכות קטנות, מה שנקרא שכשוכיות. ארוחת בוקר קונטיננטלית מוגשת בכל בוקר בקומה שביעית על הגג, אבל בקרוב חדר האוכל יעבור לקומה הראשונה, ליד הקבלה, וכל הגג יהפוך למתחם אירועים. בקרבת המלון לא חסר מה לעשות: אפשר לקפוץ לים, שזה הדבר הראשון שעשינו אחרי שקיבלנו את החדר, אפשר לעשות טיול רגלי בנווה צדק, ואפשר גם לשכור מהמלון אופניים ולרכב לאורך הטיילת, צפונה לכיוון נמל תל אביב או דרומה עד יפו. במרחק הליכה יש מספר נקודות עניין כמו מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון, מוזיאון העצמאות ושוק האמנים נחלת בנימין. מסתבר שזוגות אוהבים את המיקום הזה בגלל ההתאמה לטיול זוגי.
חזרנו מהים ועלינו לחדר, להריח קצת ניחוח מזגנים. ואיזה נוף מהחדר. פשוט לעמוד צמוד לחלון ולתת לעיניים לרוץ. אלפי אנשים מציפים את הטיילת והחופים, מי ברגל, מי באופניים ומי בקורקינט, מפרשיות במים עד האופק, עפיפונים באוויר. חופשה כמו שדמיינתם. רצינו לשטוף את המלח והחול של הים אז עלינו לגג לבריכה. מצאנו שם 3 שכשוכיות, והתמקמנו באחת שהיתה ריקה. האמת? הבריכות האלה מושלמות לילדים קטנים, כי הם יכולים לעמוד בבריכה בלי חשש מטביעה או ממים עמוקים. רבצנו במים עד שהבטן החלה לקרקר.
לבלות עם התל אביביים
לא היינו סגורים על סוג האוכל שנרצה לאכול, אבל היה חשוב לנו רק דבר אחד: לא לאכול במלכודת תיירים. בגלל שהמלון ממוקם מול הים, יש הרבה מסעדות לאורך הטיילת שלא מקפידות על טיב האוכל ומרביצות מחיר על כל מנה. לא רצינו את הסגנון הזה, רצינו מקום שהתל אביביים הולכים אליו. מקום עם אוכל מעניין ומחירים שפויים. התקשרתי לחבר תל אביבי שאמר לי שאם עדיין לא ביקרתי במסעדת א- לה רמפה, אז הגיע הזמן. נכון שהמסעדה לא ממוקמת במרחק הליכה מהמלון, ולא באזור תיירותי, אבל בדקנו בוייז וראינו שמדובר ב-15 דקות נסיעה, אז קטן עלינו.
א- לה רמפה היא מסעדה־בר ומרחב תרבות דרום־תל־אביבי שפועל כבר 12 שנים (מסיבת יומולדת תהיה ב-13/6 עם הופעות ותפריט מיוחד( כבית אוכל, שיכר, מוזיקה, אמנות ומפגש אנושי. כמו מגדלור בקצה העיר, או פונדק דרכים שהוא גם נווה מדבר, המקום משלב אווירה חופשית ולא פורמלית עם עומק תרבותי, קהילה מקומית, הופעות, אירועים והתגשמות משאלות. זהו המקום הראשון שנפתח בקריית המלאכה. הבעלים הוא עמרי בראל, ירושלמי שחי בתל אביב, אמן רב-תחומי שכתב לאחרונה את האלבום ״זמן לבזבז״ ממקום עמוק של בגרות, רוגע והשלמה, ואמונה שאפשר תמיד להפוך את שעון החול. ככה שמדי פעם נערכים במקום אירועי אומנות ומוזיקה שונים.
המקום, כמו שמו, ממוקם על רמפה מוגבהת, ואחד היתרונות המובהקים שלו בתור מקום שנמצא מחוץ למוקדי התיירות הוא שהחניה היא בשפע, צמוד למקום, ובחינם. אין תפריט מודפס, אלא קוד סריקה שמוביל לדף בו ניתן למצוא את כל המנות והמשקאות, עם הרבה אופציות צמחוניות וטבעוניות מגוונות, והמון אופציות גם לילדים. (אגב בעניין החניה, אם באים בערב בכל ימות השבוע אמנם החניה חינם אבל אם מפוצץ שם – יש חניון ענק צמוד, חניון בתי המשפט בשוקן, במחיר סביר).
תשמעו, לא מדובר במקום מפונפן עם מפות ומלצרים במדים אחידים. מדובר במקום פשוט, אבל האוכל מחפה על חוסר הרשמיות. יש כאן כמה שפים שבנו את התפריט, זה לא סתם אוכל ברמה גבוהה.
הזמנו מבחר מנות בלי כל קשר בניהן, פשוט הלכנו על מנות שנראה לנו שנאהב (וגם שהילדים יכולים לאכול בלי לעשות פרצוף), כמו פולנטה שמנת פרמז'ן – מעליה לבבות ארטישוק אה לה רומנה, פטריות, פטרוזיליה וכמהין, לזניה בומבה סקסית גבינתית ענקית שכבתית עם בשמל פרמז'ן עגבניות וחצילים. מגיעה עם סלט עלים, קפרזה קלאסית דרום עגבניות בשלות, קרעי מוצרלה, בצל, בזיליקום, שמן זית, בלסמי ולחם לנגב, פיש אנד צ'יפס בבלילת בירה וגם מנת פירה, כי שמענו שעושים אותו כאן כמו הפירה האגדי של השף הצרפתי רובושון, כולל העברת הפירה במסננת שהופכת אותו לסוג של ענן בפה. האוכל הוכיח לנו שהחבר'ה כאן יודעים את העבודה.
בגזרת השתייה אני הזמנתי חצי בירה נגב אמבר אייל והצודקת הזמינה יין רוזה. המנות הגיעו בזריזות והכל נראה פרשי ורענן, כיאה למטבח ים תיכוני. שמחנו לראות שביום שישי אחר הצהריים המקום היה עמוס מבלים צעירים ומעודכנים, ונראה שהאנרגיה התל אביבית הצעירה מתפשטת מזרחה ודרומה, תוצאה של עוד ועוד צעירים שהפסיקו להתעקש לגור במתחם ה"מזדקן יפה" של מזא"ה־יהודה הלוי־נחמני, ובמקום זה מותחים את מרכז העיר לכיוונים חדשים.
המקום סופר פרנדלי, נטול פוזה, וירושלמי במובן הצנוע והנעים שלו. היה ממש כיף לשבת שם: האוכל נדיב, ביתי וגם יצירתי, מאוד ברור, בלי ברדק של טעמים בצלחות ולא היתה אפילו נפילה אחת. הקינוחים מילאו אותנו אהבה. בננה מקורמלת עם שמנת חמוצה, קינמון, סילאן ושקדים קלויים, וגלידה ירושלמי – גלידת וניל עם טחינה גולמית, סילאן, אגוזים קלויים ושערות חלווה, היו סיום מושלם לארוחה נהדרת, ויצאנו מהמקום בתחושה של יודעי דבר. שקורה כאן, במתחם הזה, משהו מסקרן שראוי לספר עליו. (באיחור של 12 שנים..)
משוגעים רדו מהגג
התגלגלנו חזרה למלון רק כדי לגלות שהמשפיענית דנית גרינברג הרימה מסיבה על הגג, והמלון שלנו מפוצץ צעירים וצעירות שהגיעו לרקוד בשישי לפני השקיעה. כמובן שהצטרפנו אליהם, והילדים התלהבו מכל התל אביביות הזאת שקפצה עלינו. מישהו הסתובב על הגג בין השכשוכיות, והיה היחיד שלא רקד. מסתבר שמנכ"ל המלון, טל ברק, בא לבדוק שכל האורחים מרוצים. טל, בן 36, נשוי ואב לשניים ומתגורר בשוהם. עם כמעט עשור של ניסיון בעולם המלונאות, טל צבר ידע וניסיון רב בניהול מלונות ומערכי אירוח מורכבים. בעבר שימש כמנהל אזור ירושלים ברשת מלונות סלינה, וכן ניהל את אחד המלונות הגדולים בירושלים.
התעוררנו בשבת בבוקר לאחר שינה טובה, הילדים אהבו לישון במיטות הקומותיים בחדר המיועדות להם, ואנחנו גנבנו עוד כמה דקות במיטה הגדולה עד שהם קפצו עלינו.
החלטנו לצאת להליכה על הטיילת, שהיתה מלאה בצועדים, רוכבי אופניים וקורקינטים, וכל מיני אנשים ספורטיביים יותר מאיתנו. פגשנו דייג שרק התחיל את הבוקר, וכמה חבר'ה שישנו על הדשא של גן צ'ארלס קלור ועכשיו מתחילים להתעורר. הגענו למתחם עם מסלולי בטון ורמפות לאופניים וסקייטבורד ובהינו בהתלהבות במקצוענים שקפצו והתעופפו בלי פחד.
הטיול פתח לנו את התיאבון וחזרנו לארוחת הבוקר במלון. הופתענו לטובה ממכונת הקפה שטוחנת פולי קפה טריים ומאפשרת להכין קפה הפוך משובח. אכלתי שקשוקה חריפה על הבוקר והילדים הסתכלו עלי מוזר. הם העדיפו את "שדירת הקורנפלקס".
לאחר ארוחת הבוקר עלינו על בגדי ים, ימצאנו מהמלון, עברנו את הכביש ומצאנו את עצמנו בחוף. כמה נוח. העברנו שעות ארוכות בים, מבט דרומה מגלה את יפו במלוא תפארתה, מבט צפונה רואים עד נמל תל אביב. אבל באמת שאתם בפריים לוקיישן בעיר הכי מגניבה במזרח התיכון, רק צאו החוצה, פנו שמאלה או ימינה – זה לא באמת משנה – ותרגישו איך זה להיות תיירים ממש קרוב לבית.
היתה לנו חוויה טובה במלון סבן. נהנינו מהחדרים והאירוח החמים, ואהבנו את העובדה שאפשר לצאת לחופשה כאן בלי לקרוע את הכיס. המחירים במלון שפויים, והצוות ישמח להכין עבורכם חבילות לינה מיוחדות לימי חול, סופי שבוע, ולחגים, כולל ארוחות חג. שלא לדבר על יתרון המיקום כשאתם בקו ראשון לים, ובמרכז תל אביב – קרוב לשוק הכרמל, נווה צדק ופארק המסילה. מומלץ לעקוב אחר תכנים שהמלון מציע, ואירועים מתחלפים לאורך השנה – ככה שתקבלו חוויה שונה בכל ביקור.
החופשה שלנו הסתיימה וארזנו את עצמנו בדרך לעשות צ'ק אאוט. למרות הנסיעה הקצרה מתל אביב לראשון, הילדים נרדמו כבר באוטו, בדרך הביתה. תכל'ס, חזרנו יותר עייפים ממש שהגענו, אבל איזה כיף היה…
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן