חרפת מערכת החינוך: נער הופקר בביתו חודשיים לאחר שהוכה באכזריות – והתוקפים חזרו ללימודים
הכתובת על הקיר המדמם: "עוד בעיטה אחת וייתכן שלא הייתי חי"
מקרה מזעזע של אלימות ברוטאלית בכיתה ז' בחולון חושף פעם נוספת את אוזלת היד, האדישות וההפקרה של משרד החינוך ועיריית חולון. מאור, תלמיד חטיבת ביניים, הותקף באכזריות קשה על ידי קבוצת נערים מבית ספרו. לא מדובר רק באלימות פיזית קשה, אלא בלינץ' מתועד: התוקפים צילמו את מעשיהם בגאווה והפיצו את הסרטונים ברשתות החברתיות, תוך רמיסת כבודו וביטחונו של הנער.
בזמן שמאור סובל מטראומה פיזית ונפשית קשה ומשתף בתחושותיו המצמררות – "עוד בעיטה אחת וייתכן שלא הייתי חי" – מערכת החינוך בחרה בפתרון הקל והמקומם ביותר: הענשת הקורבן והגנה על התוקפים.
המציאות המעוותת: הקורבן בבית, האלימים בכיתה
בעוד מאור מסוגר בביתו כבר חודשיים ימים, מפחד לחזור ללימודים וחושש מנקמה, ההשעיה המגוחכת והזמנית של הנערים האלימים הסתיימה. הם חזרו לשגרה, לחבריהם ולספסל הלימודים, בעוד הקורבן נותר פצוע ומבודד בביתו.
איזה מסר מעבירה מערכת החינוך לדור הצעיר? שאלימות משתלמת? שצילום והפצת סרטוני תקיפה גוררים בסך הכל "חופשה" קצרה מהלימודים, בעוד הקורבן הוא זה שישלם את המחיר ויאבד את שנת הלימודים שלו?
גלגול אחריות: משרד החינוך והעירייה מתחבאים מאחורי פרוטוקולים
תגובותיהם של הגופים האחראיים על שלומם של ילדינו הן תעודת עניעות מוסרית:
- משרד החינוך בוחר להסתתר מאחורי התירוץ הביורוקרטי השחוק של "חקירת משטרה" כדי להתחמק ממתן דין וחשבון ציבורי.
- מינהל החינוך בעיריית חולון הגדיל לעשות, ובמקום לקחת אחריות מלאה על המחדל שבו תלמיד מפחד להגיע לבית הספר, בחר להאשים את האם הכואבת ב"חוסר שיתוף פעולה".
שורה התחתונה: מדובר בתיעוד מזעזע שכל הורה בישראל חייב לראות. הכתובת אינה רק על הקיר – היא מופצת בסרטונים בווטסאפ של הילדים שלכם. הגיע הזמן שמערכת החינוך תפסיק להרחיק את הקורבנות ותתחיל להרחיק לצמיתות את התוקפים. ביטחון הילדים שלנו אינו הפקר.
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן