דעתם של לוחמת ואמא למלש"ב מחולון על חיל התותחנים

בעקבות הגיוסים לחיל התותחנים שהיו השבוע ולקראת אלו שיהיו בקרוב כתבו לנו למערכת טורים אישיים לוחמת ואמא למלש"ב מחולון

הטור של ליאל קיצוני

שלום, קוראים לי סמל ליאל קיצוני, אני מתגוררת בחולון ואני פותחת את מחזור הטירונות הקרוב כמפקדת צוות בסוללה 402 של חיל התותחנים.

דרך מילותיי, אני רוצה להעביר מסר אחד לבנות שהתגייסו השבוע – מה זה בשבילי להיות לוחמת, ואני מקווה שבקרוב תדעו גם אתן מניסיון.

להיות לוחמת בשבילי זה לקום בבוקר בשעות לא שעות, בימי שטח או בימים של לו"ז ארוך ולמרות האתגר לסיים את היום העמוס, להסתכל על הדרך שעברתי ולהגיד לעצמי: "איזה מזל שבחרתי להיות פה."

להיות לוחמת בשבילי זה לראות את האנשים שאיתך בסוללה בשבוע הראשון ולא להבין מי הם, איפה אני, ואיך אני אמורה להתחבר אליהם – וארבעה חודשי הכשרה אינטנסיבים מאוחר יותר, להסתכל עליהם ולראות את האנשים שבמו ידיהם דחפו אותי ברגעי הקושי, ושיהיו החברים שלי לכל החיים.

להיות לוחמת בשבילי זה לא להיות מסוגלת לראות עוד טונה ותירס בבית, כי את חיה על מנות קרב בשטח. זה להתמודד עם אתגרים, ללכת עשרות קילומטרים במסע עם ציוד, להיות שם אחד בשביל השני ולמרות כל הקושי לסיים את המסע בחיוך מאוזן לאוזן כשאת מקבלת הענקה ואגרוף מהמפקד.

להיות לוחמת בשבילי זה רעות. זה משפחה מסוג אחר. זה קושי מהול בשמחה ובצחוק. זה לראות את המשפחה שלך פעם בשבועיים ולצפות בהם מתמלאים בגאווה, מביטים בי בעיניים נוצצות וגאות ולהיטען מהם באנרגיות וכוחות להמשך.

להיות לוחמת בתותחנים במרכז פיקוד ירי קדמי זה להרגיש שאת לב ליבה של הסוללה. ללא מפי"ק (מרכז פיקוד ירי קדמי) סוללת התותחנים לא יכולה לירות. להיות לוחמת בצוות הפי"ק ולדעת שאת "המוח" של הסוללה, להבין שבלעדייך אין ירי, זו הבנה שמעוררת תחושת משמעות חזקה בכל פעם מחדש – את יודעת שכל הסוללה תלויה בך, הלוחמים בשטח שמחכים לאש לחילוץ תלויים בך, ויש לתפקיד שלך משמעות של הצלחה או הפסד, חיים ומוות בשדה הקרב.

רוב החברות שלי משרתות בתפקידי מטה, חלקן יוצאות חמשושים וחלקן עושות בכלל יומיות, בעוד שאני יוצאת הביתה פעם בשבועיים ולפעמים גם פעם בשלושה-ארבעה שבועות. הן עושות שירות של שנתיים, בעוד שאני ממשיכה עוד שמונה חודשים נוספים.

אני לא מתחרטת לרגע – אני עושה את התפקיד הכי משמעותי ומספק שאפשר, ועכשיו זכיתי בהזדמנות לפקד על הדור הבא של לוחמות התותחנים.

בהצלחה בגיוס, ומקווה לראות אתכן אצלנו בתותחנים. אחרי הכל – פעם תותחן, תמיד תותחן!

הטור של מאיה כלאף

קוראים לי מאיה כלאף ואני אמא לתותחן לעתיד.

אני יושבת מולך, מסתכלת עליך, והכל צף לי. אני לא מאמינה שעוד שבועיים אתה עוזב את הבית בחולון ומתגייס לצבא.

רועיקו שלי, בן בכור, אמרת לי שאני נורא מתרגשת. זה נכון, אתה הראשון שלי בהכל, ואיתך אני חווה את כל החוויות הראשונות של גידול ילדים, וזה לא משנה בן כמה אתה.

כשנולדת ואבא חזר לעבודה, ואתה בן שבוע, בלילה חשבתי לעצמי – מה אני עושה איתך מחר, מי אתה, איך פתאום אני אחראית על תינוק כל כך קטן. היום אתה גבר צעיר בן 18 ואני לא מאמינה שאתה מתגייס, יוצא מהבית, פורס כנפיים לבגרות.

הדאגות לא מפסיקות לחפור לי בבטן. איפה תישן? יהיה לך חם ונעים? מה תאכל? מי יהיו החברים שלך? מי יהיו המפקדים?

אתה יוצא מאחריותי ועובר לידיים אחרות ולי אין שליטה. למרות החששות, אני יודעת שאתה תצליח ותתפתח במסגרת הצבאית. אני יודעת שאתה מגיע לידיים הטובות של צה"ל, שיעצבו אותך בדרך החדשה.

אני כל כך אוהבת אותך רועי שלי, כל מה שציפיתי מילד כל מה שרציתי יש בך – יפה, גבוה, חכם, מלך העולם.

אני מאחלת לך את כל ההצלחה בעולם, שתהיה מאושר, שיהיה לך טוב ותגשים את כל מה שתחלום עליו. אני רוצה שתדע שאני גאה בך וגאה שאתה מגיע לתותחנים. יש לי בן לוחם, הגאווה מתפוצצת לי בלב. תדע שאבא ואני תמיד איתך לאן שלא תפנה. תמיד איתך.

אוהבים אותך עד השמיים וחזרה,
אמא, אבא, תומר וגיא.