מהי סלמונלה?
ד"ר קליביצקי מומחה ברפואת ילדים ומחלות זיהומיות ומנהל מרכז בריאות הילד של כללית בבת-ים עושה לכם סדר בבלגן.
סלמונלה הוא שמה של משפחת חיידקים בעלי צורת מתג, שחיים במערכת העיכול של בעלי חיים שונים. לא כל זני הסלמונלה גורמים למחלות. מחוללי המחלות באדם נחלקים לשתי קבוצות: זנים טיפואידיים (הגורמים למחלת טיפוס הבטן) ולא-טיפואידיים (שנמצאים במזון מזוהם, וגורמים להרעלת מזון.
מה גורם החיידק?
כאמור ישנן שתי הסתמנויות אפשריות למחלה ע"י סלמונלה.
1. מחלת טיפוס הבטן: החיידקים חודרים מהמעיים אל מערכת הדם, ומגיעים לאיברים כמו הכבד, הטחול והכליות דרך תאי הדם הלבנים, וגורמים לתחלואה של איברים אלה. מצב זה קשור תחלואה קשה ואפילו תמותה אם נותר ללא טיפול, אך הוא נדיר מאוד בארצות מפותחות, ורוב החולים בה כיום נדבקים במדינות העולם השלישי.
2. הרעלת מזון: מדובר במחלה קלה יותר, המתבטאת בעיקר בשלשולים, בכאבי בטן ובחום, המופיעים 36-12 שעות לאחר ההדבקה. המחלה חולפת כמעט תמיד תוך 3-7 ימים, ולרוב הם חולפים בהדרגה, גם במידה ולא טופלו. עם זאת יש להקפיד על שתייה מרובה, למניעת התייבשות. למעשה, ברוב המקרים לא מומלץ לקבל טיפול אנטיביוטי.
מי נמצא בסיכון לתחלואה קשה?
הדבקה בסלמונלה, טיפואידית ולא-טיפואידית, עלולה להיות מסוכנת מאוד לבעלי מערכת חיסונית חלשה או מוחלשת, כגון חולי איידס, מושתלי איברים, תינוקות וקשישים, ואוכלוסיות כאלה לעתים זקוקות לטיפול אנטיביוטי.
ומה עם השאר?
לאנשים בריאים בדרך כלל, לא מומלץ מתן טיפול אנטיביוטי, משום שטיפול כזה אינו מחסל לרוב את כל החיידקים, ונוצרת נשאות של החיידק במעי. נשאות זו מאריכה את משך שרידות החיידק במעיים, מה שמאפשר הדבקה של אנשים נוספים וגרימה לכך שזנים עמידים לאנטיביוטיקה יהיו נפוצים יותר.
איך נדבקים?
חיידק הסלמונלה מגיע למזון בעקבות חוסר הקפדה על היגיינה (שטיפת ידיים לא-מספקת, ניקוי מזון בצורה לא יעילה וכדומה). נוסף על כך, חיידקי סלמונלה עשויים להופיע באופן טבעי במוצרים מהחי, כמו בשר וביצים. על פי רוב, החיידק יופיע על קליפת הביצה, אך במקרים נדירים יותר הוא נמצא גם בביצים עצמן. לעתים נדירות מועבר החיידק מאדם חולה לבריא באמצעות מגע.
מתי לפנות לרופא?
כמו בכל מחלת שלשול, יש לפנות לרופא אם מדובר בשלשולים מרובים, במיוחד אם בשלשול יש דם או ריר, אם קיים חום גבוה, אם בגלל המחלה לא מצליחים לשתות או אם מצויים בסיכון למחלה קשה.
איך מאבחנים?
במקרה ומופיעים התסמינים הרלבנטיים, ניתן לבצע בדיקת צואה בקופות החולים (לרוב מבוצעת בדיקת PCR, שהיא מדויקת מאד). ניתן גם לאתר נוגדנים לחלבונים של החיידק בדם או לבצע תרבית ממוח עצם, אך אמצעים אלה שמורים לחולים קשים בלבד.
אז איך נמנעים מהדבקה?
1. הקפדה על שטיפת ידיים נאותה בסבון, במיוחד לאחר ביקור בשירותים ולפני אכילה או הכנת מזון.
2. בישול מלא של מזון מהחי (לא לאכול ביצים נאות למשל בביצה לא מבושלת היטב, מוס וכו', הימנעות מאכילת בשר נא וכדומה).
3. הפרדה בין מזון נא למזון מבושל, וכן בין כלי המטבח המשמשים להכנתם.
4. יש לשמור מזון בקירור, המונע התפתחות חיידקים.
5. יש למנוע מגע של שרידי צואה עם המזון, כלי הבישול או כלי האוכל. חקלאים, למשל, נדרשים להשתמש במים ובדשן שעברו טיפול כדי למנוע העברת חיידקים דרך פירות וירקות.
6. צריכת מזון או חומרי גלם ממקורות מפוקחים בלבד (למשל לולי תרנגולות בפיקוח משרד הבריאות וכדומה).
7. בעת ביקור בחו"ל, במיוחד בעולם השלישי כדאי להימנע מאכילת מזון בדוכני רחוב או במזנונים, להקפיד על שתיית מים מורתחים או מבקבוקים סגורים ועל כך שהמזון בושל או הורתח. בנסיעה לחלק מהמדינות שנמצאות בסיכון מומלץ לקבל טרם הנסיעה חיסון לטיפוס הבטן. החיסון תקף למשך כשנתיים, ויעילותו כ־70%. הוא ניתן במרפאות מטיילים.
אם החיידקים נמצאים על קליפות ביצים, כדאי לשטוף אותן?
ההנחיה בישראל היא לא לשטוף את הביצים, משום ששטיפה במים עשויה להחליש את הקליפה ולגרום לחדירת חיידקים לתוכה. משרד הבריאות ממליץ לבשל את הביצים באופן מוחלט, עד להתקשות החלמון והחלבון, ולשטוף ידיים בסבון לאחר מגע בקליפות.
מה לגבי מזונות תעשייתיים מוכנים מראש?
כאשר נמצא זיהום בסלמונלה במפעל מזון, פירוש הדבר הוא שבאופן כלשהו היה מעבר של שאריות צואה אל פס הייצור. כלומר, שלא נשמרו נוהלי ההיגיינה הנדרשים. משום כך ישנן מדינות, כמו ישראל, המחייבות מפעלי מזון לדווח על זיהום מסוג זה.
