בימים האחרונים מתרבים פוסטים ושמועות לא מבוססות בנושא "Rape Day" – יום האונס, שהוכרז על-ידי מספר גולשים בחו"ל כיום בו מותר לתקוף נשים מינית, בצירוף בקשה לתעד את המעשים ולהעלותם לרשת האינטרנט. יודגש כי בבדיקה שנערכה במטה הלאומי ובמוקד 105 וכן בחברת טיקטוק לא נמצאו פוסטים הקוראים לביצוע המעשים, אלא רק פוסטים רבים המתריעים ומתנגדים להם.
המלצות המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – 105:
- לא להעביר הלאה הודעות בנושא זה, במטרה למנוע היחשפות של ילדים נוספים לנושא.
- להימנע משיתוף והפצת ההודעות, אשר הופכות ויראליות, במטרה להפחית את הבהלה המיותרת הן בקרב הקטינים והן בקרב ההורים.
- על-מנת למנוע מקרים של קבלת הודעות מעין אלה, מומלץ להקפיד על כללי שמירת הפרטיות הן של ההורים והן של הילדים. עיינו בעצות לשמירה על הפרטיות באתר 105.
- במקרה של חשיפה להודעות בנושא, חשוב לפעול לפי ההמלצות: לא לשתף פעולה עם מוסר ההודעה ולא להיענות לבקשה. לצלם מסך [עיינו במדריך לתיעוד עבירות רשת ותכנים פוגעניים באתר 105] לשתף את ההורים, בן משפחה, מורה או דמות משמעותית אחרת. ניתן לפנות למוקד 105 במשך כל שעות היממה 24/7, על-מנת שהמוקד יפעל לאיתור התכנים ולהסרתם.
מידע חשוב להורים ולעובדים עם בני נוער וילדים
דרך: איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
בעקבות הפרסומים על "יום האונס" בטיק טוק: איך נדבר עם נוער, ילדות וילדים?
בשבועות האחרונים מופצים באינסטגרם ובטיק טוק פוסטים על "יום האונס הבינלאומי" שיחול, לכאורה, ביום שבת הקרוב, 24.4. הפוסטים מופצים עם אזהרה לבנות שלא ייצאו מהבית ביום הזה, וקריאה לבנים "שיישמרו על החברה/ידידות שלהם".
אחרי הזעזוע, חשוב וכדאי שניקח את זה כהזדמנות לדבר עם הבנות והבנים שלנו.
הנה כמה נקודות לשיחה כזאת.
- האם שמעת על "יום האונס"?
אם כן, מה שמעת?
אם לא – יכול להיות שתיתקל/י בפרסומים כאלו בקרוב. ולכן חשוב לי שתדע/י את הדברים האלו. - נבהיר בתחילת השיחה: מדובר בהמצאה מרושעת, שאין לה שום קשר למציאות.
- מה חשבת על הפרסומים האלו? איך זה גרם לך להרגיש? (פחד, בלבול, ציניות, צחוק, מעליב…)
ניתן להםן לבטא את התחושות שלהםן לגבי זה – באופן חופשי, או בעזרת שאלות מנחות. חשוב שניתן לגיטימציה לתגובות שלהםן, ולא נביע כעס או ביטול – כדי לאפשר שיחה פתוחה ואפקטיבית. - מה יכולה להיות המטרה של הפרסום הזה? מה יכולה להיות ההשפעה שלו על בנים? ועל בנות?
- פוסטים כאלו הם ביטוי להתנהגות חברתית שהופכת אונס ואלימות מינית לדבר נורמלי (מי שרוצה, ובהתאם לגיל ולהבנה, יכול/ה להשתמש במושג "תרבות האונס". אפשר גם לשאול אם שמעו על המושג).
נסביר:
החברה והסביבה שלנו הופכות אונס ואלימות מינית לדבר נורמלי בכל מיני אמצעים.
למשל, אם יש יחס סבלני, התעלמות או בדיחות לגבי אלימות מינית,
או אמירות לפיהן הפגיעה קרתה בגלל ההתנהגות או הלבוש של מי שנפגע/ה, ולכן זה בעצם "בסדר" לפגוע בו/ה,
ואפילו עידוד אקטיבי להתנהגות מינית ללא הסכמה, כמו לעודד מישהו "לנצל את ההזדמנות" למגע מיני עם מישהי/ו שתתקשה או יתקשה להגיד לא (כי המעמד החברתי שלה נמוך יותר, כי הוא צעיר יותר, כי היא שתתה, כי זה כמה אנשים מול אחד/ת וכו').
כל אלו ביחד מייצרים אווירה חברתית שמאפשרת את האלימות המינית, שהופכת אותה למשהו שלכאורה אי אפשר למנוע. גם במקרה של הפרסום הזה, שמציג את האלימות המינית כמשהו שלילי כביכול, אפשר לראות ניסיון להפוך אותה למשהו בלתי נמנע, הדרך היחידה להימנע היא "להיזהר" ו"להישאר בבית".
- מה לדעתך ה"תפקיד" שניתן לבנים ולבנות פה?
בנות:
מקבלות את תפקיד ה"קורבן".
- צריכות כל הזמן להתעסק בלשמור על עצמן, כשמשתמע מזה שאם ייפגעו – לא שמרו על עצמן מספיק טוב, וזאת "אשמתן".
- צריכות להישאר בבית ("לטובתן"), לסגת מהמרחב הציבורי. לא שוות לבנים.
בנים:
מקבלים שני תפקידים: ה"אנס" וה"מגן".
- איך הם מרגישים ששמים אותם בתפקיד הזה?
- תפקיד ה"מגן" נשמע חיובי, אבל הוא בעצם רומז שבנות עדיין נמצאות באחריות בנים, ולא מסוגלות להגן על עצמן. בנוסף, הוא מניח שבנים הם בהכרח חזקים ואמיצים ויכולים להגן, ולא תמיד זה ככה: גם בנים יכולים להתבייש, לפחד ולצערנו גם להיפגע בעצמם.
- איך כן נכון בעיניכם/ןלהתערב ולא לעמוד מהצד במקרה שאתם עדים לאלימות מינית או כפייה?
- הפרסום הזה מחלק את העולם ל"בנות" ול"בנים" שלכל צד תפקידים ברורים ומנוגדים ויוצר אווירה מלחמה של "בנים נגד בנות" ולהיפך.
חשוב לזכור: מיניות היא כיפית ונעימה כשהיא נעשית במרחב או יחסים שמאפשרים תקשורת, הסכמה חופשית והדדיות. המאבק בתרבות האונס ובאלימות המינית הוא לא מלחמה של הבנות בבנים (או ההיפך) אלא אינטרס משותף שנועד לאפשר יותר חופש ובטחון לכולנו.
- איך אפשר להתנגד לפרסומים כאלו?
איך אנחנו משמיעות ומשמיעים את הקול שלנו?
הנה כמה רעיונות: להגיב שזה מגעיל ושטויות ואתם לא משתפים פעולה עם דבר כזה, להעלות פוסט/ סרטון עם דעתכן/ם, ליזום שיעור חינוך על הנושא הזה ולחשוב ביחד עם הכיתה מה לעשות, לדווח להנהלת אינסטגרם/ טיקטוק על הפוסט והפרופיל המפרסם, לדווח למוקד 105- המטה הלאומי להגנה ברשת, לפנות למבוגר/ת שסומכים עליו/ה- הורה, אח או אחות, יועץ/ת, מורה, מדריך/ה…, להתקשר למרכז הסיוע 1202 או לפנות לצ'אט הסיוע kolmila.org.il.
זכרו:
שיחה בנושא התנהגות מינית אלימה שונה מנושאים אחרים. הנושא רגיש ומורכב, יכול להעלות קשיים רבים, תוקפנות, אשמה, בושה ורגישות בקרב הנערים/ות. יש לעסוק בו באופן אחראי וקשוב לצרכים שלהםן.
ניתן להתקשר בנושא זה ואחרים למספר 1202, ולהשאיר הודעה לרכז.ת חינוך
ברמה העירונית:
באם הפרסומים מעוררים חרדה או מצוקה – ניתן לפנות ליועצות בתי הספר, לשירות הפסיכולוגי חינוכי, להורים עושים ח.י.ל, לרכזי אלמ"ה (איתור, ליווי, מניעה והסברה) במרכזי הנוער ו\או לנטלי צדק – מנהלת תחום אלמ"ה 054-8009575 להתייעצות והכוונה לגורמי טיפול בעיר במידת הצורך.