רון פרץ חייל משוחרר יזם עם חבריו פרוייקט נפלא בו הוא מספר את סיפורם של 5 שורדי שואה ןתלה את הסיפורים על דלתות הבתים בחולון אנו נביא את כל הסיפורים ב5 פרקים שכל פרק יוקדש לשורד אחר.
היום כ'ז בניסן מתקיים יום השואה, וחובתנו כעם לזכור, להזכיר, ולעולם לא לשכוח את מי ששרד את הזוועות וגם לצערנו את אלו שאינם.
במצב החירום הבריאותי שנכפה עלינו אנחנו לא יכולים לשבת ולשמוע עדות באופן ישיר מניצולי השואה. לשם כך, מצורף סיפור עדות קצר מאת ניצול שואה ותמונה שלו.
תקדישו לשם כך דקה מזמנכם, זוהי חובתנו!
פרק 2-הסיפור השני:
ברט בדיחי נולדה בשנת 1932 בליון שבצרפת להוריה יצחק וסבינה אלזון.
הוריה של ברט היו חברים ב-UJRE – איחוד היהודים להתנגדות ולסיוע.
בדצמבר 1941 לקח את ברט ידיד של הוריה אל גברת מרי מסונה האלמנה ושלושת ילדיה, בכפר לה מונטסל. ברט התחבאה כנוצרייה בביתה של גברת מסונה במשך שלוש שנים. בנובמבר 1942 סרקו גרמנים את הכפר שבו שהתה ברט בחיפוש אחר יהודים ועצרו מספר משפחות יהודיות. ברט שרדה בסריקות. אמה של ברט עזרה להציל מאות ילדים יהודים על ידי הברחתם ממחנה וניסיו שליד ליון וכן הבריחה עשרות ילדים לשוויץ. אביה של ברט הכין תעודות זהות מזויפות, מצא מקומות מסתור ליהודים שברחו מצפון צרפת לאזור משטר וישי וגייס נשק למחתרת.
בספטמבר 1944, עם שחרור ליון ולאחר שלוש שנות ניתוק מההורים, התאחדה ברט עם הוריה. כל בני משפחתה המורחבת נספו בשואה. הוריה שיקמו את חייהם. בשנת 1952 נישאה ברט לבן ציון בדיחי, עמו עלתה לישראל ב-1956
פרק 3-הסיפור השלישי
סופיה האוסמן נולדה ברוטרדם ב-1926, בגיל 16 החלה סופיה ללמוד את מקצוע האחות. ב-10 במרס 1943 נשלחה סופיה למחנה סוביבור. כמעט כל נוסעי המשלוח, כ-1,200 איש, נרצחו בתאי הגזים.
סופיה מספרת: "הביאו אותנו לחדר גדול ועשו סלקציה. שאלו מי יכולה להיות אחות, מי יכול לעבוד בחדר תפירה, מי יכול לעבוד בחדר כביסה. 30 נשים אמרו "אני", ובין ה-30 הייתי אני. היינו רק שעתיים בסוביבור, ומשם הביאו אותנו ללובלין אחרי שהשארנו את כל החפצים שלנו בסוביבור".
סופיה הועברה למחנה מיידנק, שם מיינה את חפצי הנרצחים.
"קיבלנו מרק שאי אפשר היה לאכול אותו. תיכף ומיד ראינו שהאנשים שם לא חיים מהמרק הזה אלא מהכסף שהם מצאו בבגדים. בערב הלכו אל הגדר. זה היה מאד מסוכן אבל אנחנו היינו כל כך רעבים, שגם אנחנו השתתפנו מהר מאד. זרקנו כסף וקיבלנו מהנוצרים שבחוץ לחם. ואם זרקנו יותר כסף, קיבלנו אפילו חמאה. לפעמים גם קיבלנו אבן בחזרה, במקום לחם, והשומרים הגרמנים הרגו הרבה אנשים בעד זה."
במחנה טרווניקי אולצה סופיה לעבוד בטשטוש עקבות הרצח ההמוני. שם ובמחנות נוספים היה עליה למיין את הרכוש שנשדד מיהודים שנרצחו, לקראת שליחתו לגרמניה. כל זאת עשתה תוך עמידה ברעב, כפור ומכות.