ימית ארדיטי מבקשת תעזרו לי להציל את אבא שלי,ולשם כך פתחה בקמפיין בדף הפייסבוק
כך היא כותבת :שמי ימית למי שלא מכיר אני בת 22 וגרה בחולון.לפני שנה וחצי אבא שלי עבר אירוע מוחי קשה שהותיר אותו משותק בכל פלג הגוף השמאלי והוא מוגדר כרגע נכה 100 אחוז.מי שמכיר אותי ואת משפחתי יודע שאנחנו משפחה של עצמאים, שהעבודה היא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלהם. להורים שלי יש בית דפוס למוצרי פרסום שכעת מושבת כמעט לגמרי כיוון שאבא שלי לא יכול להפעיל אותו ואמא שלי סועדת את אבי 24/7.
כל מי שמכיר את ההורים שלי יודע שהם אנשים טובים, משלמי מסים וישראלים נלהבים, וככה הם גם גידלו אותנו להיות.אך מסתבר (כמו שכולנו גילינו) שבעתות משבר אין לנו על מי להישען, אין לנו מדינה שתדאג לנו לצערנו.כולנו ראינו את התמיכה הכלכלית של המדינה בשכבות החלשות בעקבות הקורונה,אנחנו אישית, מתמודדים עם משבר כלכלי כזה כבר שנה וחצי.
קופת החולים לא מספקת שיקום ראוי לאנשים במצב כמו של אבא שלי, וביטוח לאומי רחוק מלספק ביטוח כלכלי למשפחה במצבנו.כתוצאה מכך, בשנה וחצי האחרונות נלחמנו בשיניים על אבא שלי ועל הסיכוי שלו לחזור לתפקד בצורה עצמאית.
נאלצנו לקחת אותו למוסד שיקומי פרטי, שבו לראשונה ראינו שיפור דרסטי ומשמעותי בתפקודו של אבי, דבר שאנו לא רואים בטיפולו בכמה וכמה מסגרות ציבוריות. עלות חודשית של טיפולים אינטנסיביים כוללים (פיזי, קוגניטיבי ותרופות) היא בין 40 ל- 50 אלף שקל בכל חודש.
עד הקורונה, אני ואחי (20) הצלחנו לפרנס את הבית ונעזרנו במשפחה וחברים על מנת לממן את השיקום הפרטי של אבא שלי.אך כעת לאחר שנה וחצי של מלחמה נפשית וכלכלית וקורונה נחמדה ,נגמר לנו הכסף.
כל מי שמכיר אותנו יודע שהדבר האחרון שנבקש הוא עזרה, אבל לפעמים בחיים מגיעים לנקודה שאין בררה אחרת.אבא שלי משתקם, המצב שלו משתפר, אך אנו יודעים שהדרך עוד ארוכה.מבן אדם שלא השאירו לו סיכוי לחיות, שהיה ניזון מזונדה ומחובר לקתטר, היום הוא מצליח ללכת על שתי רגליים.תהליך השיקום הוא לא פשוט, הוא ארוך ומייגע, והעובדה שאין לנו כסף בכדי להמשיך אותו גוזרת על אבא שלי להישאר נכה וחסר כל עצמאות על אף שהאפשרות להעניק לו חיים עצמאיים וטובים יותר- קיימת.
אני פונה אליכם, עם ישראל, שהוכיח שהוא מאוחד עכשיו יותר מאי פעם, תעזרו לי להציל את אבא שלי, זה קורה, זה אפשרי , המכשול היחיד הוא כסף.אבא שלי עלה בגיל 20 מטורקיה ,אין דבר שיציל אותו יותר מהידיעה שהוא לא עשה טעות בכך שוויתר על כל החיים שלו על מנת להיות ישראלי.
המצוקה היא אמיתית. חברת הליסינג מאיימת לקחת לנו את הרכב כיוון שלא שילמנו את התשלום כבר חודשיים (בזכות הקורונה), ואז זה יגמר. אם לא יהיה לנו רכב להסיע את אבא שלי לשיקום זה נגמר. אנחנו בחובות לשיקום הפרטי שבו אבא שלי משתקם, בחובות לבנק ונושאים עול נפשי כבד מאוד.המצב היה קשה גם לפני, אבל הקורונה הפכה אותו לבלתי אפשרי.מי שביכולתו לתרום, באהבה- "דין פרוטה כדין מאה".בעוד שבועיים יש לאבא שלי יום הולדת 52, מגיע לו לחגוג אותו בידיעה שיש לו באמת סיכוי לחזור לחיים עצמאיים."כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".חג שבועות שמח ושבוע טוב עם ישראל,
תודה.
לתרומות יש להיכנס לדף הפייסבוק להציל את אבא