איילת שחר מבקשת אנא תעזרו לי ולמשפחתי למצוא את אחינו האבוד
איילת אומרת למערכת היום זהו יום הולדתך ה48 ,
נולדת ב 12/6/1972
אנחנו לא יכולים לחגוג איתך.
אתה כלל לא יודע על קיומנו.
אתה דם מדמנו, אחינו.
נלקחת מאמא בשעת הלידה, כשאתה בוכה…
הדבר הטבעי ביותר, שאמא תחבק את בנה ותנשום אותו,
ותרגיש את הנס הפרטי שלה – אך הוא נלקח ממנה.
בית חולים דג׳אני ביפו.
תמיד חשבתי שהדבר הקשה ביותר להורה זה לאבד ילד,
היום אני יודעת שהדבר הנורא ביותר זה שהורה לא יודע מה עלה בגורל הילד שלו.
יום של שמחה הפך ליום של כאב,
כאב שמלווה אותה 48 שנים,
אף אחד לא שמע את הבכי שלה ואת הצעקה שלה.
אני כאן לצעוק את הצעקה של אמא שלי !
נשבעתי לאמא שאני אדאג ואעשה הכל שהיא תזכה לחבק אותך, את אותו חיבוק שמנעו ממנה.
במהלך החודשים האחרונים חקרתי, שמעתי עדויות וחוויתי כאב עצום
ובעיקר קושי להבין איך מדינת ישראל נותנת לזה יד ?!
אתה דומה בדיוק לאחיך הקטן ממך בשנה,
כך אמא אומרת,
אנחנו ארבעה אחים שמחכים לחבק אותך.
מאמינה שקיים צדק בעולם,
מאמינה שנר קטן יכול להאיר חשיכה גדולה,
מאמינה שיש אנשים טובים,
מאמינה שאמצא אותך .
מנצלת את כוחה של המדיה החברתית ומבקשת לשתף…
אודה לשיתופים בקבוצות של יהודים/ישראלים בארה״ב, בצרפת ובקנדה…
לפעמים המטבע נמצא מתחת לפנס.
הערה לסיום:איילת אומרת תראו את התמונות אחי הגדול כל כך דומה לאח האובד שלי הדמיון זועק לשמיים אנא תעזרו לי למצוא אותו