טור אישי על אלימות בגני ילדים

עבר המון זמן, המון מערכות בחירות ומגיפה עולמית מאז כתבתי על נושא האלימות בגני הילדים, אבל לידיעה הזאת אני חייב להגיב:

על מצית ביתה של כרמל מעודה נגזרו 3.5 שנות מאסר.
3.5 שנות מאסר הן 42 חודשים.
לשם השוואה, בפרשת גן ניצנים, בעלת הגן קיבלה 7 חודשים, כך גם הגננת הראשית ו- 4 סייעות נוספות קיבלו עד 5 חודשי עבודות שירות.
חישוב גס אומר שכולן יחדיו קיבלו 34 חודשי ענישה.
הוא קיבל 42 חודשים על הצתה, ובואו נקרא לילד בשמו – נקמה, ואילו הן קיבלו על הכאת 65 ילדים לאורך תקופה של שבועות כולל דריכה על ראש, דריכה על אצבעות, הטחות ברצפה, משיכות בשיער וכו', ובואו לא נקרא לילדים בשמם, כי הם היו רבים.

אני מדגיש באותיות של קידוש לבנה שהעונש מוצדק. אני מגנה בכל תוקף מעשה של אלימות, גם אם הוא מופנה נגד מי שנקט או נקטה באלימות בעצמם. אני נגד נקמה, אני נגד לקיחת החוק לידיים, גם כשהחוק לא לוקח את עצמו בידיים.

זאת ההוכחה הניצחת לשאלה שהתמודדתי איתה מדי יום במשך שנים: "איך לא שברת להן את העצמות?"
למה? כי מעבר לזה שאילו הייתי עושה את זה לא הייתי טוב מהן, ומאכזב את ילדיי, הייתי מקבל עונש חמור מעונשן. ההפסד כולו היה עלול להיות שלי.

אבל בכל זאת, מפליאה אותי העובדה שהוא נכנס לכלא, וכרמל מעודה עדיין לא. נשגב מבינתי שההליך שלו בדרך לענישה היה עובדתית קצר משלה. אני חושש, בלב מלא חשש שהיא תקבל פחות ממנו, הרבה פחות.

הסיפור הזה מדגים כמה הצדק מעוות, וכמה מסואבת מערכת המשפט.

צפו בעומר להט מספר את סיפורו האישי -קרדיט לסרטון:כאן חדשות