רובנו נזכור את סוף 2019 ואת שנת 2020 כתקופה פחות נחמדה…או בחיבור עיברי תש"ף.
אם יורשה לי, בשנת תש"ף נולדו לי שני ילדים חדשים וזה אולי מה שהפך אצלי את השנה הזו לשנה נפלאה (בניקוי הקורונה כן?).
רוב האנשים שמכירים אותי הרימו גבה עכשיו ושאלו את עצמם: איך שני ילדים???
אז אסביר:
קודם כל , למרות שהסדר הכרונולוגי הפוך, נולדה אוריקי…הילדה הראשונה והאהובה שלי. אבל הפעם הכתוב כאן הוא לא עליה (לשם שינוי).
אני רוצה לרשום דווקא על הילד השני שלי:
חוג המנהיגות.
בספטמבר האחרון, לאחר חלום מאד גדול שלי וחבלי לידה לא קלים, נולד לו חוג המנהיגות הצעירה שהקמתי לראשונה בחולון והנה, בעוד שבוע בדיוק יסתיים לו מחזור א' של בית הספר למנהיגות .
זו הייתה שנה מאד מאתגרת, מאד מעניינת ומרתקת. לא אכתוב כאן מילה אחת על מה שאני עברתי, על קבלת ההחלטות שלי ועל המחשבות אם טעיתי בדרך או לא. אני לא העניין.
אני כן ארשום שזו הייתה שנה בה הייתי צריך לגדל ילד חדש, ילד שגדל למיימדים מעבר למה שציפיתי, ילד שהגיע ל-31 חניכים שמגיעים כל שבוע, וכל אלו מגיעים רק משכבת כיתות ד'. במקור רציתי לפתוח קבוצה מעורבת של כיתות ד-ו.
זו הייתה שנה שהתחילה בטירוף, עם פעילות כל שבוע, השתתפות בשיעורים של בית הספר בבוקר, אירוח של ניצולי שואה לארוחת בוקר ושעת יצירה, ערכים, חינוך, התנדבות, וכן…גם סתם כיף וגיבוש כי זה חשוב. זה המשיך עם מפגש מרתק באולם מועצת העירייה בהובלתו של ראש העיר מר מוטי ששון ועוזרו יוסי זיידה ומשם יצאנו לבניית פורימון חברתי קהילתי שהכינו הילדים לבדם וכל הכנסותיו יועדו לתרומה.
[banner-both]
ואז….אוי אז….
בשיא של השיא, הקורנה המרושעת.
3 חודשים של הפסקה, 3 חודשים שהשיחות שלי עם הקבוצה עברו רק לשיחות וידאו, וואטסאפ ומידיי פעם שיחות רחוב מזדמנות כשנפגשנו בחנות הירקות או בגינה עם הכלב.
מבחינתי זה היה אסון. פחדתי שעם כל הטירוף של השנה הראשונה הכל ילך לעזאזל.
לשמחתי אושר לי על ידי אנשים טובים ולוחמים לקיים את החוג שוב מאמצע יוני. תחת הגבלות, עם מסיכות, עם מספר ילדים מצומצם או בפעילות בחוץ בלבד.
למעט מספר בודד של משתתפים שלא היה יכול להמשיך, 25 ילדים כן המשיכו. מספר לא מובן מאליו בכלל.
הילדים וההורים הביעו אמון וריגשו אותי מאד, למרות שידעו שמדובר רק בחודש וחצי (עד סוף יולי) הם העדיפו כן להמשיך מאשר "לחסוך" את עלות החוג. בזמנים הכי קשים של כל משפחה ישראלית ממוצעת.
ניסיתי לתת את כל כולי בחודש וחצי האחרונים. פעולות בכל מקום שהוא לא מגביל, בתנאים הכי קשים. אני כל כך שמח, מאושר ובעיקר גאה בילדים האלו. הם עברו תהליך מדהים שביגר אותם והעניק להם כלים להמשך הדרך.
כל עוד זה תלוי בי,
אני רק מחכה , כמעט ללא סבלנות, לעוד חודש שנוכל להמשיך ולחדש את הפעילות שלנו בשנת הלימודים הבאה. בתקווה שהכל יהיה מאחורנו והמצב הבריאותי ישתפר.
בשבוע הבא נקיים מסיבת סיום.
[banner-both]
אני בוחר לשתף אתכם במספר תמונות מהפעילות האחרונה שלנו השנה, שהתקיימה היום. היא התקיימה תחת הגבלות מטורפות. קודם כל אסור היה לעבור את מספר המשתתפים המותר (20) וזה רק בתנאי שזה בחוץ. לאחר מכן נאלצתי לחלק את הקבוצה לתתי קבוצות וזה מה שקרה. הילדים ביצעו משימות בתחנות שונות בשכונה, בעזרתם של המון אנשים טובים, תושבים, בעלי עסקים, הורים של החניכים ועוד שיתופי פעולה מדהימים בין תושבי השכונה.
בזכות הקבוצה הזו היום, בזכות משימות שהם ביצעו, בזכות הרוח, הרצון, הערכים שלהם ורוח ההתנדבות, סיימנו את השנה עם המון עזרה למשפחה חולונית שיש בה סבא, סבתא, אמא, אבא ותינוק וכולם, תחת אותה קורת גג…חולים בקורונה ולא יכולים לצאת מהבית.
בזכות הילדים האלו יצרנו קשר עם המשפחה ודאגנו להם לאוכל, מים, ירקות ,פירות ותרופות.
לא אפרט כיצד כדיי לשמור על פרטיות וכבוד המשפחה. אבל תדעו, המשפחה התרגשה מאד והודתה לנו בשיחת טלפון מאד מרגשת.
אני אוהב את הילדים האלו,
אני מעריך אותם.
אני גאה בהם….מאד מאד מאד!
ולא פחות מהם, גם בהורים שלהם שעמדו מאחור, תמכו, העריכו ותמיד שיתפו פעולה.
מקווה להפגש עם כולכם גם בתחילת השנה שוב.
לסיום, אני מבקש להביע את הערכתי האישית לרשת קהילה ופנאי שלא ויתרה עלינו, שנלחמה עבור הילדים האלו שהחוג יתקיים ויתחדש בכל תנאי ובכל הגבלה אפשרית, העיקר שימשיך. בראש האנשים שעזרו לנו להתקיים אבקש להודות למנהלת תחום בתי הספר של נאות שושנים Gili Koren Sinai שהייתה שם עבורנו לאורך כל הדרך. תודה ללילך שץ, סמנכ"ל רשת קהילה ופנאי על השראה, תמיכה ובחינת המערכים עוד בטרם עברו אל הילדים..איי שם באמצע השנה שעברה.
[banner-both]
אבקש גם להודות בפוסט זה לרינת רינת גרנות, ראש תחום בתי הספר של רשת קהילה ופנאי. לעלית בביוף מנהלת התפעול של הרשת. Adva Nagler מנהלת מרכז קהילתי נאות שושנים. שרון פרלמן מנהלת השיווק של הרשת. ליאת סיני-סדס מנהלת שלוחת רביבים שהייתה שם בשבילנו כל הזמן ולאורך כל הדרך. ואפילו אותך לא שכחתי Gil Mesika שעזרת ותמכת איי שם כבר בתחילת הדרך.
תודה לבית ספר רביבים בהנהלתה של גוסלין קורן, תודה לסגנית המנהלת שתמיד שם בשבילנו מרגלית פנחסי, על שאפשרתן לנו לעשות את מה שאנחנו כל כך אוהבים.
אם שכחתי מישהו, אני באמת מתנצל. אשמח שתזכירו לי.
יש לי בקשה אישית, אני מכיר את התגובות של העוקבים שלי . הן מחמיאות לי תמיד. זה מרגש אותי. אנא מכם, הימנעו מכך הפעם. אם אתם רוצים לפרגן למישהו, פרגנו בבקשה לילדים עצמם. אני לא הסיפור פה.
