אתמול בשעות הערב התייצבו נשים וגברים כאחד כדי למחות על האלימות כנגד נשים שהולכת וגוברת בתקופה האחרונה ,ומה שעורר את גל המחאה הוא החשד לאונס בבית מלון באילת שבו 30 גברים קיימו יחסי מין עם קטינה .
אירית אשנדרוף ממארגנות המחאה מול המדיאטק בחולון אמרה למערכת :היא רק בת 16 וכבר הספיקה לעבור אונס מהגיהנום.
תקופת ילדות אחת אינה דומה לרעותה, אך תרבות האונס הרעה והמכוערת אינה תרבות.
היום ב 12 בצהריים, נתקלתי בפרסום של הפגנת זעם ההולכת ומתגבשת ברחבי הארץ, בערים שונות.
הזדהות עם הנערה ועוד רבות אחרות, שהמעיטו מערכן וכאילו שלא די בכל הקשיים שהן עוברות,
הניואנסים ״המעודנים״ והמטרידים פוקדים אותן והולכים לפקוד אותן שוב ושוב.
חוקרים ועורכי דין כרישים, ישאלו אותה אינספור שאלות שיחזירו אותה לאותה ארוע מחריד וציבור שלם, ישאל אותה את השאלות הלא נכונות:
״למה שתית?״
״למה עלית אתו לחדר?״
״למה התלבשת חשוף?״
במקום לשאול את השאלה הראויה:
למה אף אחד לא עצר לרגע והעדיף להמשיך ולצלק את גופה ונפשה של נערה?
מציאות שבה הקורבן הופך לאשם והתוקף לבין טובים.
אנחנו אומרות – חלאס, די, נמאס לנו לשתוק.
לא זה לא, לא זה לא.
ביקשתי מהמארגנים, להרים גם הפגנת זעזוע כזאת בחולון ונענתי בחיוב.
ספונטני וזריז, הייתי בטוחה שחוץ ממני יגיעו אולי עוד שניים או שלושה.
הופתעתי לטובה, מאות של משתתפים שהתקבצו בצורה ספונטנית.
הורים וילדים ולא מעט בני נוער.
אני מודה זה ריגש אותי מאוד.
כל רכב שחלף בצומת, צפצף לאות הזדהות וכולי תקווה שהנוער הזה שהגיע להפגין , הוא העתיד והזוועות האלה יעלמו מן העולם.
ד"ר קרן גונן חברת מועצת העיר הגיעה עם ביתה להפגנה וכך כתבה:
הערב הגעתי להפגנת הנשים עם הבת שלי, ימית.
הבחירה שלנו להגיע ביחד היא הצהרה. הצהרה על חינוך, נשים ושיווין.
הצהרה כי גופן של נשים אינו חפץ.
גופן של נשים אינו הפקר.
נשים "לא מביאות" על עצמן אונס, אלימות, תקיפה או אפליה.
נשים "לא בוחרות" להחקר כמתלוננות ולקבל יחס של חשודות.
הרבה לפני חוקים ומערכת המשפט, יש לנו כהורים, כאנשים, כחברה, אחריות אישית: אחריות לחינוך הילדים שלנו.
אם טרם דיברתם עם ילדכם על החשד לאונס באילת, על מה הוא אונס, על הסכמה לנשיקה כמו ליחסים, עשו זאת הערב.
מה שנוטעים מוקדם, צומח בהמשך.
בואו נדאג, שלא נגדל חלילה, עשבים שוטים שרוצחים גוף ונשמה של נשים.
