כמידי שנה, אני כותבת את כל אשר על ליבי, לכבוד תחילת השנה החדשה.
אני אפתח ואגיד, שעברה עלינו תקופה מאתגרת, אבל מהמעניינות והמפרות ביותר שעברתי בחיי כאדם וכאשת חינוך.
למדתי שהכל משתבש לטובה. ההשתבשויות האלו מזקקות ומדייקות לנו את מה שאנחנו באמת צריכים. אנחנו לא צריכים מאה חברים, אנחנו צריכים כמה חברי אמת טובים. אנחנו לא צריכים מיליון זוגות נעליים בארון, אנחנו רק צריכים רגליים בריאות, אנחנו לא צריכים מיליון אהבות, אנחנו צריכים כמה אהבות קטנות שימלאו אותנו לאהבה אחת גדולה.
מחר אני פותחת את שנתי השלישית כמנהלת בית ספר המגינים בחולון וזה הזמן למילות תודה!
תודה לבנות המדהימות שלי שמבינות שאמא עובדת הרבה מעבר למה שהן היו רוצות. תודה להורים שלי שמגבים אותי בכל מצב ובכל דרך בסיוע, עזרה ותמיכה. תודה למנהל החינוך בחולון, לראש אגף החינוך היסודי בחולון, אשר מלמדת אותי בכל יום מחדש מהו חינוך מיטבי, ומהי עשייה מדוייקת ואיכותית.
תודה לידיים שלי – לצוות הניהול שלי, שבראשם עומדת הסגנית שלי, יד ימיני, שיודעת בדיוק מה אני צריכה בכל רגע נתון. תודה לצוות שלי, שהולך אחרי, מאמין באמונה שלי ויודע לעבוד קשה בשקט.
תודה, להורים היקרים של בית ספרי, שסומכים עלינו ושולחים מחר לבית ספרינו את היקר להם מכל. תודה לילדים המדהימים שלי, שמחר אזכה מחדש לקחת חלק בחייהם ותודה אחרונה ועיקרית, ליושב במרומים, אשר זיכה אותי להיות שליחתו ולעשות את מה שאני הכי אוהבת לעשות.
אבל אל תתבלבלו לרגע, מאחוריי עומדים צוות שלם של אנשים שעבד ימים כלילות (או לילות כימים) בכדי לזקק, לדייק ולתת לכל אחד ואחד מהילדים שלנו בדיוק את מה שהוא צריך.
אני מאחלת לכולנו, שנה בריאה, מדוייקת, מזוקקת, מלאה בעשייה חיובית, ביושר, בנאמנות ובשלווה. אני מאחלת לנו ללמוד להעריך את השקט, לדעת שמעט זה לעיתים המון ולזכור תמיד שכשאתה מסתכל על מישהו מלמעלה, זה רק כדי לעזור לו לקום.
כי חינוך עושים באהבה או לא עושים בכלל!
אוהבת אתכם ומתרגשת כמו בפעם הראשונה,
מורן