יום בחייו של אח – הכירו את רומן לשינסקי
*הקורונה שינתה לחלוטין את שיגרת חייו של רומן לשינסקי – אח בהכשרתו ומנהל הסיעוד של מרחב חולון במכבי שירותי בריאות. בחצי השנה האחרונה הוא עובד סביב השעון, אחראי על מערך הטיפול בחולי הקורונה בעיר ויחד עם צוות האחיות המסור, משמש גם כאוזן קשבת למטופלים הנמצאים באשפוז בית ובבתי המלון. יום בחייו של האח הכי עסוק בעיר ***
את החופש הגדול חלם רומן לשינסקי לבלות עם ילדיו ואשתו, אולם נגיף הקורונה הגיע וטרף את כל הקלפים. רומן משמש כמנהל הסיעוד של מכבי שירותי בריאות בעיר חולון, ובמקום ליהנות מהחופש הוא מצא את עצמו עובד 24/7 במטרה לטפל בחולי הקורונה חברי מכבי, הנמצאים באשפוז בית ובבתי המלון.
"אני עובד 7 ימים בשבוע ואין לי ממש שעות עבודה קבועות", מספר רומן. "אני יכול לסיים את הטיפול בחברים בשעה 02:00 בלילה ולקום מוקדם בבוקר לעוד משימות. בימי שישי ושבת אני משמש גם כמנהל משמרת במערך הקורונה ברמה המחוזית וצריך לתת מענה לכל הגורמים. זו תקופה עמוסה ומאתגרת ואשתי והילדים מנסים להכיל ולקבל שזה המצב ואבא חייב לעזור לחולים".
הקורונה שינתה את סדר העדיפויות
"בימים כסדרם אני אחראי על למעלה מ- 50 אחים ואחיות בעיר", מסביר רומן. "התפקיד שלי הינו תפקיד ניהולי אבל אני אף פעם לא מתרחק מהשטח ומקפיד לשלב בין שני העולמות – הניהולי והטיפולי. הקורונה שינתה לי ולכל הצוותים הרפואיים את כל התמונה. כל המשימות שהיו לפני כחצי שנה בראש סדר העדיפויות השתנו לחלוטין וכיום המיקוד שלנו הוא במלחמה בנגיף הקורונה. עם זאת אנו מחויבים להמשיך לתת גם מענה שוטף לכולם כי הרי המחלות לא נעלמו בגלל הקורונה ואי אפשר להזניח את החולים הכרוניים. אדם מבוגר שצריך לקבל בדיקה כלשהי, זריקה או כל טיפול סיעודי אחר לא יכול לחכות ואנו ממשיכים לטפל בכל מה שקשור לקידום בריאות גם בצל הקורונה".
אשפוז במלון זו לא חופשה.
אחד מתפקידיו הרבים של רומן הוא להיות בקשר עם חולי הקורונה תושבי העיר המאושפזים במלונות ולסייע להם עד ההחלמה המלאה. "מדובר בהתמודדות לא פשוטה בעיקר כשמדובר באנשים מבוגרים שיש לתת להם מענה רפואי ולעקוב באופן צמוד אם יש החמרה במצבם", הוא אומר. "אנשים לא תמיד מודעים לכך שמצבם הרפואי מחמיר ובאמצעות המעקב היומיומי שלנו יצא לנו כבר כמה פעמים לזהות התדרדרות מהירה וממש להציל חיים של מטופלים. אנשים חושבים שאשפוז בבית מלון קורונה הוא חוויה, שמקבילה לחופשה, וזה ממש לא נכון. אנשים רחוקים מהבית, לא נמצאים במקום הטבעי שלהם, לפעמים בלי ספרים או מחשב. לעיתים גרים בחדר אחד עם אדם מבוגר או צעיר מהם, יש צורך להתחלק בחדר השירותים, לדאוג לבד לניקיון ועוד. הקשיים הפסיכולוגיים, לצד העובדה שמדובר באנשים חולים, לא קלים בכלל. לכן אנחנו כצוותים סיעודיים, לצד העבודה הטיפולית שלנו, משמשים גם כאוזן קשבת ומעניקים להם תמיכה נפשית. אנחנו מנסים להסביר, להכווין, לעשות תיאום ציפיות, להראות למטופלים שאנחנו נמצאים כאן בשבילם ושזה מצב זמני. במקביל גם מנסים למצוא פתרונות תעסוקה ולפעמים אפילו מצליחים לעשות איחודי משפחות".
אנושיות וחמלה זו מהות המקצוע שלנו
"הקשר עם המטופלים הוא מעבר למתן סיוע מקצועי. זהו גם המקום בו מתגלה האדם שבמטפל.
למשל, יש לי בצוות אחות מופלאה בשם ליאת שעוקבת אחר זוג קשישים עריריים שמאושפזים בביתם. באחד הימים היא הבינה שיש להם בעיה עם מזון ומיד רתמה חברים וקרובים שלה ויחד הם בישלו לזוג ארוחות, אפו עוגות ושמו מחוץ לדלת. וזה רק מקרה אחד מיני רבים. זו בעיני המהות האמתית של המקצוע שלנו".
"אני רק מקווה שנצליח להשתלט במהרה על הנגיף" הוא מסכם רגע לפני שממשיך בשגרת יומו העמוס "כדי שנוכל לחזור לשגרת החיים שאנחנו כל כך מתגעגעים אליה ובעיקר לזמן המשותף עם האישה והילדים."