יהי זיכרו ברוך

אופיר חי עזרא איננו עוד איתנו

אופיר חי עזרא הובא למנוחות אמש (שישי) שהוא בסך הכל בן 13.

בשש השנים האחרונות סבל אופיר ממחלת הסרטן והתמודד איתה בגבורה עד שגופו לא יכל עוד.

את מחלת הסרטן קיבל אופיר כבר שהיה בן שבע ,אופיר סבל מסרטן הכליות ובשל כך עבר טיפולים רבים ובזמן שחבריו בילו ולמדו הוא שהה בבתי החולים.

לפני כארבע שנים היה שביב של תיקווה למישפחתו כאשר הרופאים בישרו למישפחתו כי חלה נסיגה משמעותית במחלה והשמחה במישפחתו הייתה רבה.

כל זה היה לזמן קצר מכיוון שלאחר בדיקות נוספות המחלה שוב היכתה באופיר עד שלא יכל לעמוד בפניה והוא נפטר לאחר זמן קצר.

שי אטון הספיד אותו שכתב:

את אופיר פגשתי בפעם הראשונה במסיבת פורים שנערכה ב2015 בתחנת רכבת סבידור, היה זה אירוע לילדים חולי סרטן.

מבין כולם, בלטת אתה (ולידך אימא שלך לילך הלביאה), ישר ניגשתי לאימא שלך, נתתי לה המספר שלי ואמרתי "תרגישי בנוח להתקשר לכל דבר, אני רוצה לשמח את הבן שלך", מאז הספקנו לשוחח באינסטגרם, לבקר אותך במחלקה אחרי עוד טיפול, לבקר אותך בבית אחרי שהחלמת, בפעם אחרת אתה הפתעת אותנו ובאת לבקר אותנו בעבודה והפעם האחרונה הייתה שהפתענו אותך במסיבת בר המצווה שלך.

היום נפרדנו בפעם האחרונה.

ילד גיבור, אוהב אותך ומתגעגע מאוד,תנוח על משכבך בשלום.

שירלי גרייצר חברת המשפחה כתבה אופיר חי בן לאה נפטר. שינוח על משכבו בשלום.
ליבי עם המשפחה.

כולכם יודעים שיש לי חברת ילדות
שמתמודדת עם מחלה קשה של הבן.
זו לא סתם חברה וזו לא סתם אישה.
היא מסוג האנשים האלה
שאתה בא לחזק
ויוצא מחוזק.
אתמול בערב ביקרתי אותה ואת הבן
ולא הפסקתי להתבייש.
התביישתי כי קשה לי.
קשה לי להיות בבית שלי.
קשה לי להיות עם הילדים שלי 24/7
קשה לי לנקות כל היום
וקשה לי לבשל כל היום
וקשה לי לשמוע חדשות.
רמות השנאה והפילוג עושות לי את המילה
הזאת
ראמה על הלב.
ואתמול בערב התביישתי.
כי בזמן שחברה שלי נלחמת
על החיים של הבן שלה
אתם מבינים מה אני אומרת?
לא על שיעורים בזום
לא על הריצפה ששוב התלכלכה
ולא על מי יותר צודק
או מי ילך ומי יישאר.
על החיים של הבן שלה!!!
על כל נשימה
על כל יום שהילד מתעורר ללא כאב
והיא נחושה שהבן יבריא, בעזרת השם
והיא מתפקדת כמו צבא שלם
מפוכחת, חדה, בלי תלונות
ובלי קשה לי.
ובתוך כל הדבר העוצמתי הזה
יש אנשים טובים
שמושיטים לה יד.
ראיתי אתמול מלאכים בדמות אדם
שמגיעים
בלי מצלמות, בלי שאפילו צריך לבקש
ונותנים כתף ונשמה ועוזרים לה לצלוח את
המסע הזה.
זאת ישראל היפה בעיני.
זו ערבות הדדית.
חבל שבתוך כל הסערה הזו
שהמדינה שלנו חווה
ואנחנו בקושי מרימים את הראש מעל
פני המים
אנחנו לא רואים את האנשים האלה
חבל שלהם לא נותנים זמן מסך.
במקום קללות
ונאצות
וגידופים
חשוב לזכור שיש בעם שלנו
אנשים יפים מהנשמה שלהם.
הם אלה אנשי ישראל היפה.
תודה על השיעור החשוב הזה