חברים וחברות יקרים "שבוע של העלאת מודעות לאלימות נגד נשים", אני בסערת רגשות, שוב מלחמה פנימית לא להיזכר, להמשיך במסע חיי ללא משוכות מהעבר, להדחיק, אולם כפי שחלקכם נחשפתם לפוסטים שלי מהעבר כןןןןןן גם אני נולדתי לאב מהמר כבד מאד, אלים מאד, גדלתי בבית שבו שליט פרימיטיבי מאד שלמעשה הייתי פורקן לתיסכוליו, בית שאמור להגן הפך להיות זירת מלחמה, יום יום שעה שעה, הייתי ילדה מאד מפוחדת, מוכה, כל תפקידי היה גידול אחיי ואחותי לרצונת ליבה של אימי החלשה, גדלתי בבית ללא חום ללא אהבה, מריבות בלתי פוסקות בין ההורים, ניידות משטרה לעיתים תכופות, גיהינום. אני נזכרת כמה רציתי לזעוק ולא הייתה מודעות, לא היה למי לזעוק, ביומני הקטן נכתבו כל רגשותיי, ייחלתי למותו של אבי, לא בכיתי, שרדתי, נלחמתי, על כל פרט קטן, לקום בבוקר, ללכת לבית הספר, להסתיר, לשקר שהכל מעולה, להיות שחקנית, אני גאה במה שהייתי, כי מתוך זה התחשלתי, הפכתי ללוחמת צדק, הפכתי לאישה החזקה שאני היום הלוואי ויכולתי לחזור אחור ולהגן על אותה ילדה שהייתי. אני יודעת אין להשיב את השנים לאחור, לא עוד אב מכה, בן זוג מתעלל, אימהות סיעות, גננות, מתעללות חייבים לעשות לזה סוףףףףףףףףף, תאמינו לי הנזק הוא בלתי הפיך, נפשי נרצחה באלימות יום יומית אני הצלחתי לצאת מאוחר ממעגל האלימות ולשרוד הרוב נופלים בדרך, מדרדרים, מתאבדים, עם בעיות נפשיות קשות מאד ועוד ועוד ועוד…………. באמונה החזקה שלי בבורא ובאמונה בעצמי הצלחתי כן להרים את הראש, להאמין בעצמי, לדעת שאני קיימת ושווה ואני לא רכושו של אף אדם, לדעת שיש לי דעות מחשבות חלומות שהחיים יפים ולא לתת לאף אדם שפל לרמוס, להשפיל, להכות ולהתעלל בך, היום יש מודעות עצומה ואם קיימת אלימות לפנות להתייעץ, לא לשתוק, סתירה, דחיפה גוררת לעוד אלימות ועוד אלימות, וזה דבר רעעעעעעע אכזרי, אני גאה במה שאני היום, מודה לאל על ההשגחה הפרטית, על הכח שנתן לי לצאת ממעגל האלימות, להאמין בעצמי ולחיות כפי שאני רוצה אני פה כדי להישאר חזקה נחושה מתמיד עם ראש מורם, אני מחבקת את הילדה המפוחדת שהייתי ומודה לה כל כך בזכותה אני האישה שאני היום, מאחלת לכם יום מקסים נשיקות