אז כמו בכל שנה, שוב הגיע לו היום המיוחד "יום האוטיזם הבינלאומי"
את היום הזה אני כאמא לילד מיוחד מנציחה כבר כמעט 13 שנים.והשנה החלטתי שביום הזה אכתוב מנקודת מבט של אמא גאה .
אני אמא גאה המביטה מהצד על דרך ההתמודדות של ארין (התאומה של אבירן) עם אח אוטיסט. .
למי שלא מכיר אני דוריס אמא לזוג תאומים מדהימים ארין ואבירן.
כשאבירן אובחן כלוקה באוטיזם לא ידעתי למה אני נכנסת.כמו כל אמא נכנסתי ללחץ ודמעות מילאו את עיניי.שאלות כמו : מה זה אומר? , מה אני עושה מעכשיו? איך ממשיכים הלאה? עלו וצפו באויר והחלו להדיר שינה מעיני…מיד התעשתתי על עצמי. חקרתי, למדתי, שאלתי ובדקתי כמעט כל מקור על מהו "הספקטרום האוטיסטי".
במרוצת השנים נוכחתי לדעת שהחולשה של האחד הפכה מהר מאוד לחוזקתה של האחרת.לא פעם אני מוצאת את ארין לוקחת את המושכות לידיים וממש "מנהלת" את אבירן בחיי היומיום כאילו נולדה במיוחד בעבורו כדי לפרש לו סיטואציות חברתיות, להגיש לו עזרה, להיות לו כאמא קטנה ובמיוחד לעזור לו בארגון היומיומי.כצופה מהצד אני נפעמת כל פעם מחדש לראות איך האינטראקציה בינהם פשוט עובדת כמו פזל המורכב לו חלק אל חלק ובצורה מופלאה ממש יוצר תמונה מושלמת.
למרות האתגר הטמון בגידול ילד עם אוטיזם ולמרות שכאמא אני משתדלת ונחלקת עבור שני ילדיי בצורה זהה אני מגלה כל יום מחדש כמה כוח ועוצמה יש בקשר הרוחני בין תאומים וכמה הוא בא לידי ביטוי בשעת הקושי בעיקר.אבירן ילד מיוחד שלי שבזכות אחותו מצליח לגשר על הפער והשוני בנקודות מסויימות ומצליח להיות כאחד הילדים.ארין ילדה מהממת שלי בזכות האיכויות שנולדת איתן החיים בצל האוטיזם בהחלט הופכים להיות קצת יותר קלים . זכיתי בכם ילדים מיוחדים שלי