סבתא נפטרה

בוקר אחד שחזרנו אני והיא מבית הספר, היא פתאום ביקשה ממני לעצור ולהקשיב לה. אמרתי לה שההליכה הביתה קצרה ונוכל לדבר תוך כדי הליכה.

הפצירה בי לעצור.

ביקשה ממני להסתכל למעלה לשמים. השמים היו כחולים. מזג האוויר היה נעים.

שאלתי אותה: "מה אני אמצא? או מה תרצי שאחפש שם למעלה?"

אמרה לי: "אמא, את רואה שם את סבתא "גדולה"?"

השבתי לה, שלא. שאת סבתא לא נראה שם.

אמרה לי: "אז למה כשהיא נפטרה, אמרו לי שהיא בשמים?

היא לא בשמים, היא בבית קברות".

הסברתי לה שסבתא רבא נפטרה לפני כמה שנים ואז היא הייתה בת 5.

שהיום היא הרבה יותר גדולה והיא לגמריי מבינה יותר מושגים ואפשר להסביר לה בצורה שונה על מישהו אהוב שנפטר.

השיחה ה"קצרה" שלי איתה לקחה אותי לתוך התבוננות ובדיקה מעמיקה עם מה נאמר ואיך נאמר לילדים בגילאים שונים כשהם צריכים להתמודד עם מוות.

לצערי, כולנו חווים אירועים מצערים בחיינו. ולתוך האירועים הללו לא פעם ילדינו נחשפים לזה.

בגילאים הצעירים ממליצה לדבר איתם בצורה מילולית, הסברים פשוטים.

לאפשר להם לשאול שאלות ולתת מענה. שיתן להם את המקום הבטוח.

ממליצה לא להשתמש במילים כמו: סבתא הלכה לישון או סבתא בשמים.

הם עלולים בגילאים האלה לפתח חרדה ולפחד ללכת לישון,

הרי המסר שהעברנו זה שסבתא הלכה לישון ולא תקום.

מושגים שהם לא מוחשיים כגון שמים,

זה עלול להביא אותם לחשיבה ושאלות רבות, כגון: מה יקרה אם מטוס טס בשמים,

האם זה יפגע בסבתא? מה עושות שם הציפורים אם יש שם הרבה אנשים.

חשוב בגילאים הצעירים להמחיש להם עם מושגים פשוטים.

תוכלו לומר להם: סבתא לא הרגישה טוב והגוף כבר לא מגיב.

סבתא נמצאת בארץ המתים, בית קברות.

(שימוש במילה "בית קברות" הינה בהתאם לגיל הילד ולהתפתחותו הקוגנטיבית

ולרמת ההבנה)

בגילאי בית ספר – הילדים מבינים יותר לעומק את המושג הזה "מוות".

יכולת ההבנה וההמשגה גבוהה יותר ולכן ניתן לשוחח איתם בצורה הרבה יותר עמוקה.

תפיסת המוות נעשית יותר מציאותית. לעיתים יש תגובה ריגשית, דאגה וסקרנות סביב הנושא.

תספקו להם הסברים מדויקים, אמיתיים, ברורים וכנים.

לומר להם שהם שמורים בתוך ליבנו וניתן להמחיש לילד על ידי התבוננות בתמונות.

בגיל ההתבגרות ההבנה הינה דומה להבנת מבוגר. הם מבינים שאדם בסופו של דבר מת. הם נוטים לחפש משמעות במוות. לשאול שאלות תיאורטיות ופילוסופיות לגבי המוות ומה קורה אחריו.

מתוך היכרות שלי עם הורים רבים, הרבה פעמים הורים מעדיפים לא להראות את האבל הפרטי שלהם מול ילדיהם.

ההיפך הוא הנכון, אל תחששו להראות ולהפגין רגש מול הילדים, כאן אתם מראים להם שיש תגובה טבעית לכאב שאתם חווים וכמודלינג זה יכול לעורר את רגשותיהם של הילדים מולכם והם יבואו וישתפו אתכם בתחושותיהם ויעלו מולכם שאלות נוספות שנשארו עבורם ללא מענה.

שלא נידע עוד צער!

דבי טהורי-מלווה ומנחה הורים וקבוצות-מומחית לגיל התבגרות-פרידה, גירושין ופרק ב'

נייד: 050-5220313

פייסבוק: "הורים ילדים ומה שביניהם"

איסטגרם: debby_tahory