בלי זיקוקים. בלי פוליטיקה. עם הנגשה ומקום לכולם.
השר חילי טרופר יצא בהודעה כי השנה לראשונה, לא יהיו מופעי זיקוקים, אלא רק פירוטכניקה שקטה בטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות בהר הרצל.
השר טרופר הוסיף ואמר כי היופי של הזיקוקים מלווה ברעש הפוגע באוכלוסיות שונות, ביניהם מי שסובלים מפוסט טראומה. חברים טובים שלי, כאלה ששירתו בעבר בדובדבן, בימ"מ וביחידות אחרות – יחידות שבשבועות האחרונים כולנו מהללים אותם ומודים להם, סיפרו לי שאולי עבור רוב הישראלים הזיקוקים הם תמונות יפות בשמיים, אבל עבורם מדובר על קולות ירי ולחימה. אני לא יכול לעמוד מנגד אל מול המצוקה שלהם. חברה שיש בה ערבות הדדית חוסכת את הכאב הזה מהם. הם כבר לחמו מספיק. הם כבר שילמו מחיר יקר. השנה אנחנו מושיטים להם יד. אני קורא לכל הרשויות המקומיות בארץ לנהוג כך. בואו ניתן ללוחמים שלנו מעט מרגוע לנפש הפצועה ממילא.
כלל הטקסים הממלכתיים ובדגש על טקס הדלקת המשואות יונגשו השנה באופן משמעותי, כולל תאי שירותים מונגשים, חניות מותאמות, רמפות והנגשה בשפת הסימנים. לראשונה יפתח ערוץ ייחודי ובו ישודר הטקס על פני רבע מהמסך ובו תיראה הנחייה בשפת הסימנים באופן מלא ולא בבועה חלקית.
בטקס עצמו ישתתפו באופן רחב וניכר, אמנים ויוצרים עם מוגבלות. עשרים אחוז מהאוכלוסייה בישראל הם אנשים עם מוגבלות, אך בציבוריות זה כמעט ואינו מקבל ביטוי. הפעם, בטקס המרכזי ביותר בשנה, יינתן להם מקום. לא בחסד, אלא בזכות. יד פוגשת יד אחות היא גם יד שמושטת לכל הישראלים ומאפשרת להם להיות שותפים מלאים בכל רבדי הטקס. יהיו רקדנים עם מוגבלות וזמרים עם מוגבלות. לא מחביאים אף אחד.
חברה שיש בה ידיים שנפגשות ולב שנפתח היא חברה טובה יותר. טקס הדלקת המשואות השנה מבקש לבטא את הערבות ההדדית, הרגישות החברתית ואת הממלכתיות הישראלית.
מי אלה האנשים שמרגישים נוח שהחברה שולחת את בניה לקרב, אבל כשהם חוזרים משם פגועים היא אומרת להם 'עכשיו תסתמו את האוזניים ואל תפריעו לנו להנות מהזיקוקים המתפוצצים בשמים'?
מי הם אלה שממליצים לילדים עם קשיי ויסות להסתגר בחדר, כדי שכולנו נוכל לצאת לחגוג את הזיקוקים בשמיים??
עשרות רשויות הצטרפו למהלך של ביטול מופע הזיקוקים ביום העצמאות הקרוב, בדיוק כמו שביטלנו אנחנו את המופע בטקס המרכזי בהר הרצל והסתפקנו בפירוטכניקה שקטה. עשרות רשויות אחרות עדיין מתעקשות לקיים את המופעים הללו. חלקם הסבירו לי שהם מחויבים לחוזים עם הספקים. זה עוד הסבר הגיוני.מה שלא הגיוני, אלה התשובות האטומות. התשובות שממליצות למי שזה קשה לו או כואב לו, לסתום אוזניים, להסתגר בחדר ובעיקר לא להפריע לכולם לחגוג.
תראו למשל את מה שכתבה לראש העיר שלה, יעל טל, אשתו של בן טל נכה צה"ל והלום קרב. זה בדיוק הרגע לא לסתום אוזניים ובעיקר לא לאטום לב:
״מה שחשוב עכשיו זו אוזן קשבת והבנה שאנחנו חייבים את זה ללוחמים שלנו. לפחות את זה. עצמאות ללא זיקוקים שמתפוצצים אדוני".בן עצמו כתב לי: "הייתי בטקס בשנת 2001 אחרי הפציעה. הוזמנתי אך מצאתי את עצמי בורח משם ומטפס על כולם ברגע שהחלו הפיצוצים.
תודה על השינוי".בשביל שבן לא יצטרך לברוח מהטקס וכדי שאיש לא יצטרך להסתגר בחדרים בזמן שברחוב תחתיו או בכיכר העיר חוגגים עצמאות, אנא אל תשאירו אותם לבד.הרבה מאוד לוחמים עם פוסט טראומה, משפחותיהם וחבריהם נאבקים בערים שעוד הותירו את הזיקוקים. תנו להם גב ותושיטו להם יד. ז
ה המאבק של כולנו.לרשויות שעדיין מותירות את המופע – מראה של נדיבות וערבות הדדית יפה יותר מכל מופע זיקוקים בשמים.
ולכל מי שסובלים מפוסט טראומה – אתם לא מפריעים לנו לחגוג. להיפך, החגיגה שלנו תהיה שלמה רק כשאתם תהיו שותפים לה.
איך אתם הייתם רוצים שיראה הטקס בעיר שלכם?