זמני הדלקת נרות שבת וצאת שבת (13-14.5.22)
כניסת / יציאת שבת ירושלים
כניסת שבת: 18:52
צאת השבת: 20:08
רבנו תם: 20:45
כניסת / יציאת שבת תל-אביב
כניסת שבת: 19:09
צאת השבת: 20:10
רבנו תם: 20:42
כניסת / יציאת שבת חיפה
כניסת שבת: 19:03
צאת השבת: 20:11
רבנו תם: 20:46
כניסת שבת באר-שבע
כניסת שבת: 19:08
צאת השבת: 20:08
רבנו תם: 20:43
פרשת בהר | נזיר ללא מנזר | הרב ישראל חממי
יוסי ורוני היו חברים טובים. הם גדלו יחד מגיל צעיר מאוד. ההצלחה האירה להם פנים, ושניהם הפכו להיות עשירי עולם. יום אחד הופתע יוסי לקבל מכתב מרוני ידידו הטוב, לאחר שלא קיבל ממנו שום אות חיים במשך חודשים ארוכים.
"יוסי, ידידי היקר, אתה בוודאי זוכר את מסע התענוגות האחרון שלנו. נהנינו באמת מכל רגע, אבל מאז שחזרתי משם לא מצאתי מנוח. לא היה לי עוד טעם בחיים. יש לי הכול, עשיתי את כל מה שרציתי, מיציתי את תענוגות החיים, אבל בלב שלי נפער חור גדול, ששום דבר לא הצליח למלא אותו. החלטתי לברוח מהכול. בניתי לי בקתה קטנה בהרי טיבט הגבוהים, אני לובש גלימת פשתן, מגדל בעצמי את המזון שלי, וחי חיים הכי פשוטים שיש. תאמין לי, ידידי, הפכתי לנזיר וטוב לי. גם אתה מוזמן". יוסי קיפל את המכתב בחיוך, שלף את המחשב הנייד שלו, והתחיל לכתוב: "גם אני הפכתי לנזיר, ידידי הטוב. אבל לא, לא בניתי לי בית על הר נידח, אני לובש בגדים יפים, ואיני מגדל את האוכל שלי בעצמי. אבל כן, הפכתי לנזיר. מכרתי את הפרארי שלי וקניתי לי מרצדס פשוטה ומקסימה, מכרתי את האחוזה שלי וקניתי לי בית מגורים יפה במקום מקסים בפאתי העיר. פיטרתי את השפים שלי ואני מעסיק טבחית אחת שמכינה אוכל פשוט וטעים להפליא.
לא, לא פשטתי את הרגל, לא נקלעתי לחובות, וגם לא חילקתי את הירושה שלי בחיים. כמו שכתבתי כבר, הפכתי לנזיר. גם אני הרגשתי נורא אחרי החוויה המשותפת שלנו בשנה שעברה, גם אני הרגשתי שמיציתי את הנאות החיים. אבל החלטתי להיות נזיר ולחיות את החיים נכון. החלטתי להתנזר מהטירוף, להתנזר מהקיצוניות, להתנזר מהרצון לכבוש את העולם. כבשתי את עצמי. את היצרים שלי. אני נהנה מהחיים, אבל בגבול ובמידה. אני אוהב דברים יפים, אבל בצורה מאוזנת. אני יודע ליהנות מהחיים, אבל בצורה נכונה, אני קובע זמן ללמוד בכל יום על מהות החיים, ומרגיש שאני מתמלא וממלא את ייעודי. אתה שואל מה עשיתי בכסף שלי? אספר לך. בניתי בית רפואה, הקמתי בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, פתחתי רשת בתי תמחוי, אני תומך באנשים נוספים שילמדו על מהות החיים ועוד נשאר לי מספיק לי ולנכדים ואפילו לנינים. אתה מוזמן להצטרף אלי, למנזר החדש שלי, יש לי עדיין חדר פנוי…".
▪▪▪
כתוב בתחילת פרשת בהר: "וידבר ה' אל משה בהר סיני… ושבתה הארץ שבת לה'". רש"י שואל את השאלה המפורסמת: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?" למה מדגישה התורה שמצוות השמיטה נאמרה בהר סיני, והרי כל המצוות ניתנו בסיני? ועונה שבמצוות שמיטה יש הרבה פרטים וכולם נאמרו בסיני, ומזה נוכל ללמוד שגם פרטיהן של כל המצוות האחרות נאמרו למשה רבינו בהר סיני. למה נבחרה דווקא מצוות השמיטה להיות הדוגמה שממנה נלמד? כי מצווה זו משקפת את הגישה הכללית של התורה לחייו של יהודי. מצד אחד, על היהודי לחיות חיים גשמיים, "שש שנים תזרע שדך" – עליך לעבוד את האדמה ולדעת שאם אתה רוצה יבול – עליך לזרוע ולחרוש, לפעול בדרכי הטבע. אם תתנזר מהעולם ותעסוק רק בתפילה – לא יצמחו לך פירות. מצד אחר, אחת לשבע שנים, על היהודי להתנתק מחיי החולין ולעשות שנת שבתון רוחנית, שנה שיקדיש לתפילה, ללימוד תורה ולמעשים טובים, וברכת ה' תיתן לו שפע גשמי. לכאורה, פרדוקס, סתירה. איך אפשר לומר לאדם להיות עסוק כולו בגשמיות ובו זמנית לדרוש ממנו לעזוב הכול ולסמוך על הנס? אך זו בדיוק הדרך שהתורה מצווה שנצעד בה – לחיות בתוך העולם ובכל זאת להישאר מעליו. מצד אחד לעשות הכול בדרכי הטבע, ומצד אחר לדעת שברכת ה' היא שתסייע לנו למעלה מדרך הטבע.
שש שנים האדם מרגיל את עצמו לא להתנזר מהעולם ולחיות בתוך חיי המעשים הגשמיים, אלא שהוא חי אותם בצורה נכונה. את הכוח לחיים אלו הוא מקבל מהשנה השביעית, שבה הוא עושה 'פסק זמן' ומזכיר לעצמו שברכת ה' היא הנותנת לו את ההצלחה. יהי רצון שנלמד לשלב בין החיים הגשמיים לחיים הרוחניים, וכך נראה ברכת ה' הן בגשמיות והן ברוחניות.
* הכותב, הרב ישראל חממי הינו נציג חב"ד בקמפוסים ברחובות.