כניסת שבת: זמני הדלקת נרות ויציאת שבת לפרשת ואתחנן.
בת ים
כניסת שבת-19:10
יציאת שבת-20:06
חולון
כניסת שבת-19:10
יציאת שבת-20:06
ראשון לציון
כניסת שבת-19:10
יציאת שבת-20:06
פרשת ואתחנן: המופת האלוהי של הופעת השכינה מחבר את עם ישראל לקב"ה | הרב שלמה לוי ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשון לציון
באזכרת מעמד הר סיני יש את חידוש הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. ומדוע חוזרת התורה כעת למעמד הר סיני?
פרשת ואתחנן פותחת בתפילתו של משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ ישראל, והמענה האלוהי המונע ממנו להיכנס לארץ. אלה מובילים אותנו אל אירוע מאד גדול, אירוע שחל עם צאתנו ממצרים – מעמד הר סיני. הדור העומד כעת בפני משה רבינו לא היה במעמד הר סיני, או לפחות היה קטן בגילו, והנה כאן חוזרת התורה ללמד אותנו על המעמד הנישא והמרומם הזה, קבלת התורה. אחת הנקודות החשובות להזכרתו של מעמד הר סיני בשלב זה, היא ההנגדה בין האירועים הטרגיים שעברו על עם ישראל בבעל פעור ובבנות מדיין, ועם הסתלקותם של ענני הכבוד וביטולו של האינקובטור הרוחני שהיינו בו במשך ארבעים שנה.
באזכורו של מעמד הר סיני יש בו את חידוש הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, והיצירה המשותפת של האחדות האלוהית אל מול אחדות העם, בבחינת קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא (הקדוש ברוך הוא וישראל והתורה הינם אחד). עם יצירת המופת האלוהי של הופעת שכינה וקבלת התורה, התאחדו הקב"ה דרך תורתו לעם ישראל.
אנחנו קוראים את הפסוק "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו" והתגלות זאת התבררה לאומה הישראלית בשורש נשמתה את גודל הגילוי האלוהי שאין עוד מלבדו. אין מציאות בעולם זולת ה,' אפס בלעדו – וכל ההוויה כולה בטלה ומבוטלת כלפי ריבונו של עולם. משם אנחנו יכולים לעלות ולטפס אל המצווה היומית של קבלת עול מלכות שמים – שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד. קבל והבן עם ישראל, שה' שנמצא מעבר להוויה ומעבר למציאות. אותה מציאות נגלית אלינו, והיא מהווה אחדות אחת בין הצד הבלתי נתפס לבין ההופעה המתגלה בעולם.
זה השורש של ההוויה וזה הגילוי שאותו אנו תופסים. בבחינת אבינו מלכינו; מלכינו מציין את הנבדלות של ריבונו של עולם, ואבינו מציין את ההתחברות אל הנבראים. ולכך אמרה הגמרא למה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע, שפרשת שמע היא קבלת עול מלכות שמים, ורק לאחר מכן אנו יכולים להגיע לקבלת מצוות. שאם לא נדע מיהו המצווה לא נוכל לקיים את מצוותיו כראוי.
הסיפור לשבת: איזהו עשיר? זה שיש לו ביטחון
לרב חיים מבריסק זצ"ל היה כולל אברכים. כל ערב ראש חודש הוא היה משלם להם את כספי המלגה, ויהי מה. אם חלילה אירע פעם שלא היה לו את הכסף במועד – הוא היה לווה אותו ובלבד שישלם לאברכים בזמן
באחד מערבי ראש חדש לא היה לרב כסף לשלם והוא גם לא מצא ממי ללוות… הוא ישב על מקומו והרהר. במקום עבר אחד המתפללים שהבחין במצוקתו של הרב, ואמר לו: "אה! כמה טוב היה המצב אם היה מגיע עכשיו עשיר מלונדון ותורם אלף דולר, סכום שיש בו כדי להחזיק את הכולל למשך חצי שנה… אה! היה זה ממש מחייה…". שמע אותו הרב מבריסק ואמר: "אם יבוא עכשיו עשיר מלונדון ויתן לי אלף דולר – אני לא לוקח! אני לא אחליף את המתיקות של הביטחון תמורת אלף דולר!
מדי חודש בחדשו, אני נושא את עיניי למרום ומבקש: 'ריבונו של עולם! עיניי נשואות אליך, אנא בטובך הגדול שלח לי את הכסף שאני צריך!' בצורה שכזאת אני 'חי עם הקב"ה' באופן קבוע! ואכן זוכה אני מידי חודש לראות במוחש את יד ה' המסייעת לי! אם יהיו לי בכיס אלף דולר להחזקת הכולל למספר חודשים, הרי שאפסיד את מתיקות הביטחון הזו… וכי משתלם למכור מתיקות שכזו באלף דולר?! ('ויחי ראובן')
אמרו חז"ל: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אבות ד', א') אמר בעל "חובות הלבבות": "איזהו עשיר? זה שיש לו את מידת הביטחון בקב"ה…" מה מונע מאיתנו לבטוח בלב שלם בבוראנו? הפחד, הפחד מהעתיד המוסתר מעינינו. אם תפנים שאין עוד מלבדו, שהוא יצר אותך, את העולם סביבך והכין לך את מזונך לאורך כל ימי חייך, שהוא ורק הוא מחייה אותך בכל רגע, הוא הפועל, היוצר, המנשים אותך, יהיה לך קל יותר "לזרוק" עליו הכול ולהיות באמת עשיר מופלג, לא עשיר בממון אלא עשיר בביטחון. כשיש לך ביטחון באבא שלך, הוא לא ילך איתך יד ביד אלא ירים אותך על כתפיו. בורא עולם נושא אותך עליו, מה לך לפחד מבני אדם, מפרנסה או קושי? אתה נמצא על אבא, תאמין בו והוא יסיר ממך כל קושי ומכאוב. רק כך תזכה להיות אדם נינוח, מלא ערגה ומאושר, רק תעצים את הביטחון במי שעכשיו נותן לך כוח ומאפשר לך לקרוא את החיזוק הזה.
שבת שלום.
ברכת על הדלקת נרות שבת
לאחר הדלקת הנרות עוצמת האשה את עיניה או מכסה אותן בידיה, ומברכת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.