כניסת שבת: זמני הדלקת נרות ויציאת שבת לפרשת לך־לך

כניסת שבת: זמני הדלקת נרות ויציאת שבת לפרשת לך־לך

בת ים

כניסת שבת-16:30

יציאת שבת-17:26

חולון

כניסת שבת-16:30

יציאת שבת-17:25

ראשון לציון

כניסת שבת-16:30

יציאת שבת-17:25

ברכת על הדלקת נרות שבת

לאחר הדלקת הנרות עוצמת האשה את עיניה או מכסה אותן בידיה, ומברכת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.

פרשת לך לך | כשהאמת בוערת בך | הרב ישראל חממי

 היה פעם בחור צעיר שחיפש את האמת והחליט שלמענה הוא מוכן לעשות כל דבר, ובלבד שידע שזו האמת. החל לשאול ולברר עד שפגש אדם חכם מאוד שאמר לו: "אתה רואה את ההר באופק? טפס לשם, ושם תגלה את האמת"

הבחור מתארגן למסע ומטפס לראש ההר, מגיע לשם ורואה כמה אנשים. הוא אומר להם: "אני מחפש את האמת", והם אומרים לו: "אתה בדרך הנכונה. אתה רואה שם את ההר באופק? טפס לשם". הוא אוזר כוחות וממשיך במסעו המייגע. בראש ההר הבא, הסיפור חוזר על עצמו. שוב שולחים אותו לעוד הר ולעוד הר. אחרי כמעט שנה של חיפושים, כשהוא כמעט מתייאש, פונה אליו מישהו ואומר לו: "אם הגעת עד לכאן, אל תתייאש! יש לך עוד הר אחד, ושם נמצאת האמת". והוא בשארית כוחותיו מטפס ומגיע לראש ההר האחרון. המחזה שנגלה לנגד עיניו מדהים ביופיו. הוא רואה את כל ההר מלא בכוסות עם שמן ופתילות, נרות דולקים. מקצת הכוסות מלאות, ומקצתן פחות.

בין הנרות, הוא רואה אדם זקן יושב ומחייך אליו. הוא פונה אל הזקן ואומר: "אני מחפש את האמת", והזקן אומר לו: "כאן האמת". הבחור מבקש: "תסביר לי מה קורה כאן!" והזקן משיב: "כל אדם שנולד בעולם – שמים בעבורו כאן כוס מלאה בשמן עם פתילה. ברגע הלידה הפתילה נדלקת. יש אנשים שהשמן שלהם נגמר מהר וחייהם קצרים יותר, ויש שחייהם ארוכים יותר והשמן שלהם בוער זמן רב יותר".

הבחור מיד שואל בסקרנות: "איפה הנר שלי?" והזקן חושב רגע ואומר לו: "הנר שלך הוא נר 75 בשורה 34". הבחור ממהר לשם, וכשרואה את הנר שלו נהיה לו 'שחור בעיניים'. הוא רואה שהכוס שלו כמעט ריקה. נותר בה מעט שמן. מעט כל כך, שהוא אינו יודע אם יש לו מספיק שמן לחזור הביתה… הוא מסתכל סביב ורואה שהזקן רחוק ממנו, תופס את הנר של השכן שיש לו די הרבה שמן ובא למזוג לעצמו קצת, רק כמה שנים… אך פתאום הוא מרגיש יד תופסת אותו. הזקן עומד לידו ואומר לו: "אתה מחפש את האמת???"

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על אברהם אבינו. הפרשה פותחת בציווי האלוקי לאברהם בהיותו בן שבעים וחמש שנה: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". האמת היא שההיסטוריה של אברהם מתחילה הרבה לפני כן, בחיפוש האמת שהחל בו בהיותו ילד רך, בן שלוש שנים. המדרש מתאר התחלה זו בצורה יפה: "משל לאדם שהולך ממקום למקום ורואה לפתע בירה יפה שבוערת באש. אמר: 'האם אפשר לבירה בלי מנהיג?' הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: 'אני הוא בעל הבירה'. כך אברהם מתבונן בעולם ואומר: 'האם אפשר לעולם בלא מנהיג?' הציץ עליו הקב"ה ואמר לא: 'אני הוא בעל העולם'".

על פי המדרש, אברהם רואה עולם ומחפש את מנהיגו. אבל מדוע המדרש מתאר את העולם כבירה בוערת? אברהם מתבונן בעולם ורואה עולם מושלם ויפה, אבל הוא רואה שהיופי הזה בוער באש. הוא רואה שאנשים רוצחים ורומסים וגונבים ומשחיתים את העולם, ומיד הוא שואל: "האם אפשר לבירה ללא מנהיג? האם אלוקים ברא את העולם הזה ולא אכפת לו שיושחת? מדוע הוא מאפשר לאדם להוריד לטמיון את הארמון המפואר הזה?"

ואז מגיעה התשובה – "הציץ עליו בעל הבירה ואמר: 'אני הוא בעל הבירה'". הקב"ה מציץ על אברהם ואומר לו: "אני הוא בעל העולם, אני בראתי את העולם, אבל בראתי אותו בצורה מיוחדת – כך שאני רק מציץ ומתבונן. נתתי לאדם בחירה חופשית, בידו להחריבו ובידו גם לתקנו". זה הפירוש לדברי המדרש "הציץ עליו בעל הבירה". אם נשים לב, נראה שבעל הבירה אינו יוצא מהבירה, הוא בסך הכול מכריז ואומר: "אני הוא בעל הבירה". אין הוא בורח מהבירה הבוערת, אלא רק קורא לעזרה, כי האדם הוא שהצית את הבירה והוא היחיד שיכול לכבות את הלהבות.

אברהם שואל את אלוקים: "היכן אתה?" ואלוקים עונה לו: "אני כאן! אבל היכן אתה?" אברהם שואל שוב: "אלוקים, מדוע נטשת את העולם?" והאלוקים שואל בתגובה אל אברהם, את האדם: "מדוע אתה נטשת אותי?" ובזה מתחיל המסע של אברהם ללמד את כל יושבי תבל שיש מנהיג לבירה ושתפקידנו לכבות את הלהבות ולעשות את העולם מקום טוב יותר ומושלם יותר.

מסיבה זו, התורה מתחילה את פרשתנו בציווי אלוקי לאברהם: "לך-לך מארצך" – דהיינו, צא מהרצונות ומההרגלים שלך ו"ממולדתך" – צא מהתכונות ומהטבעים שנולדת איתם. ולאן תלך? "אל הארץ אשר אראך". דווקא כשתבטל את רצונך ותלך עם האמת בצורה הכי אמתית, תוכל להוכיח שאתה אכן מכבה את הלהבות ששורפות את העולם ומסייע לעשות עולם מושלם, כי זו תכלית הבריאה.