"אטומה"- תערוכה חדשה בגלריית החווה בחולון

"אטומה"- תערוכה חדשה בגלריית החווה בחולון.

התערוכה תוצג בתאריכים 16.3.23-27.5.23 ובמרכזה השקית השחורה האטומה – זו שנמצאת בכל בית .

בתערוכה המוצגת במסגרת העונה הישראלית לעיצוב, חולון מתייחסים 34 מעצבים ואמנים ישראליים מתחומים שונים ובהם: עיצוב אופנה, צילום, וידיאו ארט, פיסול, שירה, ציור ,רישום ואופנה לפריט הידוע הנמצא בכל בית, אותה שקית אשפה שחורה כאשר כל מהם לוקח אותה לעולמו ואצל כולם היא מקבלת חיים משלה.

אוצר התערוכה: דר' גיא מורג צפלביץ'.

יוזמת התערוכה: רעות דפנא

לדברי אוצר התערוכה דר' גיא מורג צפלביץ': "בזיכרון ובדמיון האוטומטי שלנו מתייחסת שקית הפלסטיק השחורה האטומה לפחות לשני עניינים שונים בצורה קיצונית. מן הצד האחד שקית הזבל החד פעמית שנועדה להכיל אשפה ביתית ומצד שני שקי גופות בהם עושים שימוש אחרי מותו של אדם. בשני המקרים הצבע והנראות דומים אך התכולה שונה לחלוטין, מהדבר היקר לנו ביותר ועד פסולת שאין בה חשיבות וערך. צבעה השחור של השקית נועד להסתיר מעין הצופה את תכולתה, לעתים מתוך בושה בנמצא בה ולעתים דווקא לשמור על כבוד המת.

החומר ממנו עשויה שקית האשפה הביתית המוכרת לכולנו הוא תוצר עשוי פולימר סינטטי אורגני, הידוע יותר בשמו המסחרי ניילון . היות והניילון מתפרק באיטיות רבה בטבע, הביאה תפיסת הקיימות לרעיונות רבים בקרב אמנים כאשר הראש היצירתי מנסה ללא הרף "להפוך זבל לזהב" . דוגמא כזו נראתה בשבוע האופנה האחרון בפריז שם השיקה חברת האופנה 'בלנסיאגה', תיק בהשראת שקית אשפה שנראה כמעט זהה לפריט המקורי אך עשוי מעור עגל ומקושט בלוגו עדין. הדוגמניות הסתובבו על המסלול עם שקיות זבל בידיהן כסמל של חווית הפליט, הנאלץ להכניס לשקית את המעט שהציל מחייו בחופזו לעזוב את ביתו כשהוא בורח ממנו, ואיתה לנדוד בעולם ולחפש מקום חדש לחיות בו. בנוסף השיק בית האופנה תיק יוקרתי העשוי משקיות זבל, שמחירו 1700 דולרים".

האומנים המשתתפים בתערוכה: אלינור אבני / ורד אהרונוביץ' / עדן אוחנא / גילת אורקין / גלי ויואב אמית / תמרה אפרת / דבי אשרת / מיכל בנטוב / עידית ברק / ברכה גיא / אילנה דותן / סמי די / רעות דפנא / ענבל הופמן / אריק וייס / גבי זלצמן / ניקה יעקובוב / רעיה כהן / שאול כהן / ורדי כהנא / לואיז נאוטרה / נעמה נחושתאי / שלי ואילון סתת-קומבור / מאיה פולק / תומר פרץ / מיטל קובו / זיו קורן / סיון שטרנבך / אבינועם שטרנהיים / ג'רי שי שריג / רחלי שרפשטיין / קרן שפילשר

הפנייה לאמנים המשתתפים בתערוכה הולידה עבודות מפתיעות שיתפרסו בחדרי הגלריה ומחוצה לה.

בין העבודות:

אלינור אבני- Chained – כפפות ניילון ושקיות ממוחזרות בשילוב פליז בציפוי זהב 24 קראט (2022) המעצבת יצרה צורה לשקיות ולכפפות וליפפה עם חוטי ברזל. בעזרת הברנר איתו מולחמים התכשיטים הומסו חלקים עד שהתגבשו מחדש. מעבר לפן האסתטי ולמחזור ,העבודה מדברת על החברה הצרכנית שכבולה בשלשלות ועל התקדמות טכנולוגית שמביאה למעשה לרגרסיה ( שינויי אקלים ) .

ורד אהרונוביץ- אמא עם שקית זבל (מתוך שעון הקוקייה)- פולימרים ושקית זבל ( 2019)- אמא עם שקית זבל היא הדמות שמובילה את השיירה בפרויקט שעון הקוקיה שהוצג במוזיאון הרצליה ב 2019. השיירה יוצאת מהבית בכל

רבע שעה כמו שעון במטרה לזרוק את הזבל אבל הרי אי אפשר באמת להפטר מכל הזבל שבבית, והשיירה, אחרי סיבוב סביב הבית חוזרת לתוכו.

עדן אוחנא – יונה לבנה עם עלה של זית (2023), רעיון היונה עם עלה של זית מת. כשאין סמל גם אין חזון. " עטפתי את יונת השלום בשקית זבל שחורה שכמו הפכה לחלק מהעור שלה כמחאה להזנחת הסמל והחזון. הדימוי מציג יונה בגודל מציאותי שוכבת עם כנף אחד מורמת מעלה על משטח מראה כהה בצורת שלולית על פודיום לבן".

גילת אורקין- ונוס השחורה- פיסול בחומרים שונים (2023). ונוס השחורה נוצרה בהשראת הציור ״הולדת ונוס״ של סנדרו בוטיצ'לי. בעבודה זו עירבה האמנית בין האשפה למוות כמו בציור המקורי, האשפה בשקית השחורה, מסמלת את העולם הפיזי הקשוח, השחור והמכוער. מנגדו עומדים ונוס היפה, המלאכים, הים המסמלים את האלוהים, היופי, הרכות, החום, כל מה שנמצא מעבר לעולם הקר והמנוכר.

גלי ויואב אמית החיים שלנו תותים. רדי מייד ( 2023). האסוציאציה הראשונית של שקית שחורה נתפסת כסוף. העבודה מנסה לשנות את התפיסה משלילית לחיובית. הסוף הוא כאמור גם התחלה, מחזור החיים. במיכל גדול הממדים המשמש לרוב כתחנתו האחרונה של הזבל, גדלות ערוגות התותים עטופות בשקיות השחורות. בפח האשפה הגדול של היום, גדל הדשן (קומפוסט)של המחר.

תמרה אפרת ושאול כהן . צלמית מורידה זבל . חמר (טרקוטה) ושקית זבל מיניאטורית. (2023). צלמית היא פסלון קטן בדמות אישה או בעל חיים ששימש תרבויות שונות לאורך ההיסטוריה האנושית. הצלמיות המוצגות מתארות סיטואציה בה ימצאו ארכיאולוגים בעתיד הרחוק- צלמיות מהיום יום הישראלי העכשווי, לדוגמא, צלמית גבר מוריד את הזבל. המודל נסרק בסורק תלת ממד, עבר מידול ממוחשב ונבנה מחדש בחמר.

דבי אשרת. גשם שחור. טכניקה מעורבת (2023). משבר אקלים וזיהום עולמי מתרחשים לנגד עינינו … הולכים ומחריפים … ואי אפשר יותר להתעלם מהם "יצרתי משקיות אשפה שחורות, מייצב של ענן שחור שמוריד גשם שחור !! כמו שכתב בוב דילן, תרגם ושר יונתן גפן:״עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט,עוד מעט, עוד מעט, עוד מעט,גשם כבד עומד ליפול״.זו קריאה להתעוררות, לפני שהקטסטרופה מגיעה … כי לנו אין בית אחר לגור בו …"

מיכל בנטוב. אטומה . רקמה על שקית זבל. (2022). סדרת עבודות בהן השקית פוגשת את עולם הרקמה. בשקיות השחורות הרקמה באה ממקום של ביקורת. אם האנושות לא תשמור על הסביבה, על כדור הארץ – כדור הארץ ייהרס.

ברכה גיא. זר. קרושה. (2023). זר יום הולדת של ילד, זר אבלות של חיילים נופלים, מעגל של תנועה, מעגל של חיים. עשרות שנים הזרים הופכים לטבעת

שחורה, לחור בולעני של מוות עם רגשות לעולם המודרני שמסביב. הם מסמלים את הארעיות של האושר החומרי, המתכלה.

אילנה דותן. שקית אשפה 6. עיפרון על נייר. (2022). שקיות אשפה הן חלק מעולם המוצרים המתועש, שמקיף אותנו. באמצעות הרישום המדויק, ההגדלה והניתוק מההקשר המקורי מאפשרת האומנית הסתכלות ומחשבה קצת אחרת עליהן.

סמי די. סבלנות. חמר בעבודת יד בתהליך התייבשות לקראת שריפה ראשונה מתוך ארבע. (2023). לאחר עבודה סיזיפית בחמר, העבודה מכוסה בשקית ניילון שחורה להתייבשות. תהליך של מספר שבועות, בהם החלקים, אשר חוברו באהבה ובמחשבה מרובה, יתאחו לכדי מקשה אחת. סבלנות. לאחר מכן, תכנס העבודה לשריפה בתנור ואח״כ צביעה ושוב תנור ואז גלזורה ושוב תנור, ציפוי זהב ו..שוב תנור. סבלנות. בקרוב.ֿ סבלנות.

רעות דפנא. אשת הפח. אבקת פחם על נייר .( 2023). דפנא ציירה דיוקן עצמי עם שקיות זבל, המסמל מצד אחד משהו סתמי, יום -יומי, הליכה לפח, במבט שפוף של אמא עייפה בסוף היום, וברובד נוסף המרמז על משהו עמוק יותר, לביטוי "להוציא את הזבל" יש משמעויות נוספות, של ניקוי, השלכה, שחרור, טיהור. להיפטר מהמיותר. הדימוי מרמז גם על אלת הצדק על כל משמעויותיה, של חשבון נפש, משפט, שיפוטיות.. והשם "אשת הפח" מדבר על דלקת המפרקים שלה והמצב הרגיש בו היא נמצאת. הכאב שהיא חשה כשהיא קמה מהמיטה בבוקר עם מפרקים חורקים וכואבים.

ענבל הופמן. היום של העוזרת . פיסול קינטי טכניקה מעורבת (2021). עבודה המנסה לתפוס באמצעים יומיומיים שנרכשו במקס סטוק, את הקומפוזיציה המושלמת של החלום הבורגני- בית מסודר.

אריק וייס. מגילה. עץ ושקיות זבל (2023)

גבי זלצמן. WISH. הדפס רשת על שקית זבל +וידאו ארט צילום גבי זלצמן , (עריכה: אוהד אלימלך) ( 2023). בעבודה יש הדהוד לבלונים השחורים שהוצגו ב- DISMALAND של בנקסי ואותן יצר דיוויד שריגלי עם הכיתוב I AM IMBECILE. שקית הזבל השחורה עם ההדפס: Always wish for a happy ending עוברת טרנספורמציה, וממקום של זבל, אשפה ושאריות, הופכת לאובייקט מעולם אחר של שמחה, ילדות ותקווה. ניתן לראות באמירה שמודפסת ובשקית שהפכה לבלון פורח סוג של תמימות מצד אחד או ציניות מצד שני.

ניקה יעקובוב. How Soon Is Now? -צריבת ניילון על בד, הידרו-דיפינג. (2021). קולקציה בהשראת אסונות סביבתיים ו"פרשי האפוקליפסה". הקולקציה מעלה שאלות על עתידנו, על עתיד כדור הארץ. סדרת הבגדים מציפה את השאלה מה תפקידנו בתהליכים הסביבתיים המתרחשים סביבנו. בקולקציה זו שבע מערכות לבוש העשויות שקיות זבל אותן המיסה המעצבת

בחום מבוקר על מנת למנוע פליטת גזים רעילים, אז חיברה אותם לבדים קיימים כמעין עור מלאכותי חדש, שעם הזמן הולך ומתקלף כנשל הנחש- כמו עור אמיתי.

רעיה כהן. התכריכים של אנה. צילום (2023). מחווה למותה וקבורתה של הכלבה אנה. "בשנה ג׳ נסענו אנה ואני לווטרינר. אנה הייתה הכלבה שלי וזו הייתה הנסיעה האחרונה שלנו יחד. כשהכל נגמר, קיבלתי אותה חזרה מכוסה בשקית שחורה. נבהלתי מהשחור והווטרינר בתגובה כיסה אותה בשקית של טויס אר אס". שכשקברתי אותה תהיתי האם לחורר את השקית כדי שאנה תגמר מהר או שמוטב לי לשמור אותה שלמה. יצרתי עבורי תכריכים מניילון, דרכם ניסיתי להתחקות אחר העטיפה וההרמטיות של הסוף, תוהה ביני לביני מהם שימור, אהבה ונצח? "

שאול כהן "פח צפרדע" (אילת 90 חולון). הדפסת תלת מימד, צביעה ידנית ( 2023). עבודה המעלה את השאלה – האם ביום מן הימים כאשר הפח הירוק יוחלף בפח תת קרקעי, ניזכר גם בו בנוסטלגיה?

ורדי כהנא. עלמה זק. צילום . 2011 מתוך קמפיין ״השליכוהו״ של 'תנו לחיות לחיות'. מטרת הפרויקט לעצור השלכת אפרוחים חיים לפחי אשפה, בשל ״עודפי ייצור״ בתעשיית העופות.

אילנית נאוטרה. The dead stock. 2023, באלה מלאה בסגסוגת העשויה פנימיות צמיגים.

נעמה נחושתאי. !OH, הדפסה דיגיטלית, 2022

סימולקרה של ציפיה בשקית שחורה אטומה, אך נוצצת. נוכחות נעדרת של נחמה, התנייה פבלובית של פינוק. אוצרת בתוכה אוויר.

שלי ואילון סתת-קומבור. . packed sandal packed pump Packed boot. עטיפה, תפירה.( 2023). נעליים שיצאו מכלל שימוש, נארזו בתוך שקית הזבל, הפכו לאובייקט לא שימושי.בדרך להפיכתם לפסולת קיבלו חיים חדשים ארוזים בשקית השחורה האייקונית.

מאיה פולק. The end of the road , גובלן, 2022 End of the road הוא שמה של דוגמאת הגובלן שנבחרה כבסיס לעבודה. בדימוי במקורי מופיע שביל המוביל לבית בתוך נוף כפרי נאיבי שנדמה כסביבה ביתית, אידאלית, וחמימה. אין לצופה גישה למתחולל בתוך הבית ונדמה כי כל הדר בו זוכה לחיי נחת ושלמות. את אותה שלמות בחרה האומנית לערער על ידי שתילת שקית זבל אחת יחידה שמרמזת על כך שהמציאות מאוד שונה מהאידאה ורחוקה מכפי שנדמה מבחוץ.

תומר פרץ. אנשים קטנים. וידיאו (2017)- "תמיד יצרתי בנושא social challenges, זה מעסיק אותי כל הזמן. החיפוש והגבול בין טוב לרע או נכון ולא

נכון, האם יש דבר כזה בכלל? תשומת הלב שאנחנו נותנים לדברים פחות חשובים. מרגיש לי שאנשים נהיו קטנים יותר עם השנים".

מיטל קובו. #6 מרי-ליס, מתוך הסדרה Ici. צילום, הזרקת דיו על נייר ארכיבי (2015). דימוי שקית הניילון השקופה-אטומה (#6 מרי ליס, 2015) הוא קרום סינטטי דק העוטף ומכיל ניירות טישיו משומשים שספגו שאריות של בכי. העבודה היא חלק מפרויקט מתמשך שהחל בצרפת, במסגרתו קובו יצרה קשר עם מספר מטפלות ומטפלים פריזאיים, בקשה לקבל את תכולת פחי האשפה בקליניקות שלהם וצילמה את השקיות שהתקבלו כמעין דיוקנאות רשמיים של בכי קולקטיבי ואנונימי.

זיו קורן. קבר אחים, בוצ'ה. צילום. ( 2021). בצילומו של זיו קורן, שצולם באוקראינה בתחילת המלחמה עם רוסיה, נראית ערמת שקיות זבל בשדה ולצידה חיילים. הדימוי צולם עם התגלותו של קבר אחים גדול למרגלות כנסיית אנדריי פרבוזבאני, ובו ערימה של כ-65 גופות, חלקן עטופות, של אנשים שחלקם כנראה זוהו על ידי המודיעין הרוסי כבעלי עבר צבאי או כמתנגדי הכיבוש הרוסי.

סיון שטרנבך .פחחח. קרמיקה. (2022). יצירה המורכבת מהאותיות פחחח שנוצרו מקראמיקה המחופה בגלזורה שחורה, המהדהדת את צבע השקית השחורה. לאות פ' הוסיפה האמנית מעין סרט אבל, אולי אבל על המצב העולמי ובכלל. הצבת העבודה מתכתבת ויזואלית עם היצירה הידועה LOVE של האמן האמריקאי רוברט אינדיאנה.

אבינועם שטרנהיים. נא לא להפריע. פיסול – טכניקה מעורבת, ניילון שחור על קלקר וחמר פולימרי. (2023). עבודה שעוסקת באופן הומוריסטי במושג "גוף הכאב".

קרן שפילשר. אקריליק על בד ( 2023)

רחלי שרפשטיין. "השתקפות פינתית". מדיה מעורבת (2022). תנוחת שקית הזבל המלאה, המונחת – נשענת על הקיר מקבלת את צורת הפינה בין הרצפה לקיר. התנוחה הזו-הביאה את שרפשטיין להתבונן בגוש המרקיב, מלא התוכן-שהיה עד לפני רגע רלבנטי ובעל ערך תזונתי וברגע נאסף ומושלך. העבודה בנויה שכבות ורבדים של השתקפויות הניבטת אלינו, של תוכן שלעיתים אנחנו לא מעוניינים לראות.

גלריית החווה

כתובת: רח' הנחושת 1 פינת רח' המלאכה, א.ת חולון,

שעות פתיחה: ימים ד', ה' – 17:00 – 20:00,

ימים שישי ושבת – 10:00 – 14:00,

הכניסה לגלריה ללא תשלום

קרדיט צילום:דן אושרת