הקרב הפנימי של הרופאים בחזית המלחמה

הקרב הפנימי של הרופאים בחזית המלחמה:

רופאים רבים במחוז ירושלים והשפלה של מכבי שירותי בריאות מוצאים עצמם כבר כמעט 100 ימים בחזית המלחמה. בכל יום, הם נאלצים להתמודד עם הקרב הפנימי המתקרה בלבם. מאחת הם קודם כל אנשי רפואה ציבוריים – מרפאים, מצילים ומחוייבים מאוד לטיפול והגנה על מטופליהם. מצד שני, עם מציאות המלחמה הם מרגישים בצורך להתגייס, להצטרף למאמץ הלאומי, ולהצטרף למערך הרפואי של צה"ל. לרגל יום הרופא החל היום, הרופאים שגוייסו למלחמה כבר בימיה הראשונים משתפים את סיפורם, ומתארים כיצד הם מתמודדים עם המתח בין שני עולמות אלו.

ימי המלחמה האלו מאתגרים ביותר.

בתפקידי כמודיע נפגעים – שזהו התפקיד העצוב ביותר בצה"ל, אני מוקפץ כשצריך עם שאר חברי הצוות שלי להודעות חלל למשפחות.

התפקיד מחייב חדות עם רגישות אין קץ. כשמגיעים למשפחה ובהודעה אחת חיים שלמים מתהפכים מקצה לקצה- נדרשת רגישות רבה, שימת לב לפרטים ולכל בני המשפחה ויחד עם זאת להיות האדם התומך ככל שניתן במצבי קיצון אלו.

לא פעם אני נעדר ממרפאתי בשל הודעות או כוננות בבסיס שאליהם אני נדרש, ואז בסיום תפקידי אני משתדל לחזור ככל הניתן מהר למרפאה ולטפל במטופלים ובבקשות מהם הנערמות עבורי .

לפי עזיבתי את הבסיס ולעיתים רק במרפאה אני מחליף את מדי צה"ל בבגדים אזרחיים. זהו דווקא החלק הקל של המשימה.

אני מודע לכך שעלי "להחליף" לא רק את הבגדים אלא את מצב הרוח. מאווירה כבדה של אבל שנופל כרעם ביום בהיר על משפחה- עלי לחזור להיות הרופא התומך והאופטימי. על אחת כמה וכמה בתקופת מלחמה כשמטופלים רבים זקוקים לעידוד ולמילה טובה.

במחשבה שניה- אני שמח מאוד על ה"תפקיד" האזרחי שיש לי – זה מאלץ אותי לשנות את הרגשתי האישית במהירות כי אני בתפקיד של נותן אופטימיות למטופלים, ונכון…המרוויח הגדול זה בסופו של דבר זה אני כנראה יותר מהם.

אנקדוטה מעניינת: כשמטופל שהתור שלו בוטל או נדחה בגלל הקפצה שלי שואל אותי מה אני עושה במילואים, זאת שאלה לא פשוטה. אני משתדל לומר בחיוך "אתה לא רוצה לדעת"…ולפעמים בכך הסקרנות שלו נגמרת. אך לא תמיד…אלו החיים: מלחמה ועורף שזורים זה בזה.

ד"ר אבי הרמן- מומחה ברפואת המשפחה, מרפאת אגריפס ירושלים.

מודיע נפגעים בצה"ל, גוייס מהימים הראשונים של המלחמה.

"אני מתמחה ברפואת משפחה במכבי, בשלב ב' במרפאת וולפסון בירושלים.

רציתי להתגייס למלחמה והצטרפתי לקורס רפואה צבאית של 3 ימים בעיר הבהדי"ם. למדנו את הפרוטוקולים של צה"ל לטיפול בפצועים ואת הפרוצדורות שצריך לדעת לבצע בשטח.

הצטרפתי לגדוד 196, זה גדוד שריון של קורס מטק"ים (מפקדי טנקים).

הגדוד היה כבר בלחימה עמוק בעיר עזה, חברתי אליהם באמצע הלילה בשיירה ממוגנת. הטנק בנוי עבור 4 לוחמים, הצטרפתי בתור לוחם חמישי בטנק, המיקום שלי נקרא המסדרון האחורי, זה אזור זחילה בין הטילים שבדרך כלל משמש לכניסה ויציאה מהטנק.

התנאים בטנק היו מאוד קשים, נשארים שם ימים ברצף.

כבר בלילה הראשון הייתי צריך לקבוע מוות לחייל מחטיבה אחרת. בהמשך רוב העבודה שלי הייתה עבודת שגרה, כאבי ראש, שיעולים, שלשולים, פריחות וחתכים.

עם דילול הכוחות שחררו אותי ממילואים וחזרתי למרפאה. היתה הבנה מאוד גדולה מצד המטופלים לזה שלא הייתי זמין להם למשך תקופה ארוכה. אני דאגתי בעיקר למטופלים שלי ממסגרת טיפולי בית, הם במצב הכי קשה ודורשים הרבה תשומת לב רפואית.

הצטרפתי גם לעבודה באשפוז יום של מכבי, (הרופאים הקבועים במילואים) שם נותנים תרופות הדורשות השגחה רפואית ומגיעים לשם מפונים שצריכים מענה דחוף.

בנוסף התנדבתי במלונות של מפונים, המערך מדהים, הוקם בזריזות עם המון ציוד רפואי ותרופות הזמינים במלונות. מורכב מאוד לתת מענה למטופלים מפונים, הרבה מהם פוסט טראומתיים, בלי רכבים, ולא יודעים איך להגיע לבית מרקחת או לרופא בעיר שהם לא מכירים.

התמיכה שאני מקבל ממכבי מדהימה, בזמן המלחמה קיבלתי טלפונים והודעות רבות ממנהלים, רכזות ומדריכים לראות שאני בסדר ולשאול אם יש איך לעזור, שלחו ארוחות ערב לאשתי. בנוסף תמיד זמינים לשאלות על מקרים רפואיים בהם אני מתלבט או צריך עזרה לקדם בדיקות."

ד"ר זאב מרסקי, מתמחה ברפואת משפחה, מרפאת וולפסון ירושלים.

"עד כמה השתנו החיים של כולנו, המלחמה החלה ועזבנו את הכל, את הבית והמשפחה, מרפאות, חדרי ניתוח ואת היקרים, המטופלים שלנו .

יהיה כל כך מרגש לחזור,מחכה לזה בקוצר רוח ,הנה זה מגיע ….

ד"ר ירדן ארז. כירורג ופרוקטולוג במודיעין ובראשון לציון. כירורג ראשי של צה״ל.

שוחרר השבוע ממילואים.