חיילי המילואים שהחלו להשתחרר בהדרגה, צפויים לחזור הביתה אל השגרה כשהם נושאים עמם חוויות קשות ואף התנהגויות טראומטיות. החזרה לשגרה צפויה להיות מורכבת להם ולסביבה שלהם. ענת לינצ'בסקי, עובדת סוציאלית ומטפלת בפוסט טראומה במרפאה לבריאות הנפש במאוחדת, מצביעה על האתגרים הצפויים עם חזרתם מהקרב, נותנת כלים להתמודד עמם ומסבירה מתי צריכה להידלק נורה אדומה ומתי כדאי לפנות לטיפול.
עם התקדמות מלחמת "חרבות ברזל" ושחרורם ההדרגתי של הלוחמים להתרעננות או חזרה לשגרה, אט אט אנו פוגשים אותם בסביבה המוכרת – בבית, בתור לקופה בסופר, במעלית, במקום העבודה או בכל מקום אחר. מה הם ראו? מה הם חוו? ואיך זה עלול להשפיע על חיי היום יום שלהם ושל הסובבים אותם?
טראומה הינה אירוע הכרוך בסיכון, איום או פגיעה ממשיים לאדם או לסובבים אותו. כתוצאה מאירוע טראומטי, בין אם נחווה באופן ישיר על ידי האדם או שהיה חשוף לו, עלולה להתפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית (הידוע בשמה פוסט טראומה). לוחמים רבים בשדה הקרב חוו אירועים הכרוכים בסיכון, איום ופגיעות ממשיות. אם יקירינו חזרו מהקרב אחרים, יש לתת לכך את המקום ואת הזמן. ייתכן והם חווים תגובה אקוטית לאירוע טראומטי, אשר תחלוף מעצמה בערך תוך ארבעה שבועות. לעומתה, פוסט טראומה מתפתחת בטווח של בין חודש לשלושה חודשים לאחר האירוע הטראומטי ונמשכת מעל ארבעה שבועות. כאשר נבחין כי הלוחם מתקשה לחזור לשגרה בטווח זמן זה, ייתכן כי הוא זקוק לעזרה.
כיצד נדע שהאדם העומד מולנו סובל מפוסט טראומה?
אנשים הסובלים מפוסט-טראומה מפגינים תסמינים שונים הבאים לידי ביטוי ביום יום, שחשוב לשים לב אליהם, בהם: מחשבות פולשניות כמו פלאשבקים וסיוטים, בדומה למקרה שקרה לאחרונה בו חייל שיצא להתרעננות מהקרבות בעזה, התעורר מסיוט וירה בנשקו, מקרה שבמזל הסתיים ללא נפגעים; הימנעות ממגע, רתיעה ממקומות, סיטואציות או אפילו מחשבות שמעוררות הקשר או זיכרון מהאירוע הטראומטי; שינויים בחשיבה וברגשות, שינוי או קריסה של אמונות יסוד, על עצמי, על העולם, על אחרים; עוררות יתר, קשיי שינה, עצבנות.
מי שטרם המלחמה היה רגוע, מאוזן, שמח מטבעו וחזר עצבני וקצר רוח, ער בלילות ומתעורר מסיוטים באמצע הלילה, יש לשער כי המראות והאירועים שחווה השאירו בו חותם. הדבר עלול להשפיע באופן משמעותי על מצב הרוח – מי שאינו ישן בלילה מרגיש דרוך ועצבני רוב שעות היום, ככל הנראה שמצב רוחו לא יהיה מרומם במיוחד. בהתאמה, אם כעת מי שהשתחרר מסרב לצאת לאירועים משפחתיים, למפגשים חברתיים ומעדיף להיות בבית, ייתכן כי הוא חושש מהתקהלות או מסיטואציות שיפגישו אותו עם מחשבות קשות מנשוא, ולכן מעדיף להימנע מהן. במקרים קיצוניים יותר של פוסט טראומה, נוכל אף לצפות לתגובת דיסוציאציה (ניתוק) בה האדם העומד מולנו עלול להיראות כך שהוא כביכול "לא איתנו" – מבטו נודד הצידה לנקודה בחלל, עיניו נעצמות או ביטויים אחרים.
מה מצופה מאיתנו כבני משפחה וקהילה לעשות בכדי להקל על יקירינו?
ראשית, בלי לחץ. עלינו לתת להם את הזמן ואת המקום, הם יספרו אם וכאשר יהיו מוכנים לכך. חשוב להעביר להם את המסר שאנחנו כאן איתם ולמענם, מוכנים לשמוע את אשר יהיו מוכנים לשתף ומתי שיהיו מוכנים לשתף, מבלי לדרבן יתר על המידה או לשכנע אותם לעשות כן. מאידך, אם אנו מבחינים כי הם "יורים" סיפורי קרב גרפיים וקשים לשמיעה באופן לא מותאם לשומעים, מה שבהחלט יכול לקרות עקב הצפה רגשית גדולה, ננסה בעדינות למסגר את הסיפור, נדרבן אותם לספר את עיקרי הדברים בצורה קוהרנטית, ונסייע להם לקבל עזרה מקצועית. חשוב להעביר מסר שאנחנו לא חוששים או בורחים מלשמוע את סיפורם, בצורה מותאמת כמובן.
סבלנות והרבה. התאוששות מפוסט טראומה, קל וחומר בחומרה שכזו סביב אירועי מלחמה קשים, איבוד חברים קרובים, סכנת חיים מיידית וממשית וחוסר וודאות קיצוני, עשויה לקחת זמן ממושך. לצערנו, אין תרופת קסם. אם אנו חשים שקרובינו מתקשים לחזור לשגרה, הם אחרים מכפי שהיו בעבר ומפגינים את התסמינים שהוזכרו לעיל או חלקם, הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות עבורם הוא לדרבן אותם לגשת לקבל עזרה מקצועית.
ניתן לטפל בפוסט טראומה. כיום ישנם מגוון טיפולים אפקטיביים בפוסט טראומה, ביניהם טיפול בחשיפה ממושכת (PE), עיבוד קוגניטיבי (CPT), EMDR ואף טיפול בתא לחץ. את מרבית הטיפולים שהוזכרו ניתן לקבל גם במרפאות לבריאות הנפש בקופות החולים על ידי פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכותרפיסטים. בואו לקבל עזרה.
והכי חשוב, כמה טוב שבאתם הביתה.
כותבת המאמר ענת לינצ'בסקי, היא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית קוגניטיבית-התנהגותית, מטפלת בפוסט טראומה ורכזת תחום ברה"ן בשירות הסוציאלי במאוחדת.
מאוחדת מפעילה מוקד תמיכה וסיוע ראשוני, המאויש על ידי עובדים סוציאליים ופסיכולוגים ופעיל 24/7 בטלפון *3833.
תמונות: צילום פרטי, יח"צ
רוצים לקבל עדכונים וחדשות בווטסאפ או בטלגרם?-לחצו כאן