סיפורי הנרצחים והנופלים מחולון

מערכת GOITEM

10 חודשים ago

סיפורי הנרצחים והנופלים מחולון

ונזכור את כולם: לציון 100 ימים למלחמת חרבות ברזל מפרסמת עיריית חולון באתר העירייה את סיפורי הנרצחים והנופלים, תושבי חולון, ואת תמונותיהם

העצב אין לו סוף: לציון 100 ימים לטבח שבעה באוקטובר, שהוביל למלחמת חרבות ברזל, עיריית חולון מנציחה את זכרם של הנרצחים והנופלים, תושבי העיר, במיזם מרגש. בחודשים האחרונים נערך תחקיר מקיף, שכלל שיחות וקבלת חומרים מהמשפחות השכולות, ובעקבותיו עלה היום באתר האינטרנט של העירייה דף קבוע, שבו תיעוד סיפור חייהם ותמונותיהם של אלה שאינם עמנו עוד.

המיזם בוצע בהתנדבות וברגישות עבור העירייה על ידי תושבת העיר, הסופרת סמדר בת אדם.

משפחות שיהיו מעוניינות להרחיב את המידע שבאתר, מוזמנות לעשות זאת באמצעות פנייה למחלקת ההסברה של העירייה בדוא"ל hasbara@holon.muni.il.

מוזמנים לקרוא על אודות הנרצחים והנופלים ולחלוק להם כבוד אחרון

עוז עזרא משה ז"ל
בן הזקונים להוריו רחל ומאיר משה. אחיו: יונה (יוני) ומשה (מושיקו). אחיותיו: פלורה (פלורין) ודייזי.
נולד בכ"ו בשבט התש"ס, 2 בפברואר 2000. כמעט בן 24 בהירצחו בידי בני עוולה בעת שבילה במסיבה.

עוז למד בבתי הספר שער האריות וארן, נמשך לכיוון חשמל ואלקטרוניקה ועבד כטכנאי טלפונים.

עוז ייזכר כילד של אימא, יפה, חייכן וביישן, צנוע ותמיד מוכן לעזור ולסייע לכל אחד.

עוז נרצח עם נעמי בייקר, בת זוגו מזה שלוש שנים.

אריאל (מורדכי) ביטון ז"ל
בן 22, היה לוחם ומ"כ בחטיבת הנח"ל בשירותו הצבאי. בחור שמח ואופטימי, חכם ואינטליגנט. המשפחה היתה אצלו מעל לכל, דאג תמיד למיכל אחותו ולכל בני המשפחה, ממש עמוד התווך של המשפחה.

אהב את החיים ואחרי השחרור טייל בעולם, שם גם הכיר את בת הזוג עדן. חזר רק לפני כמה חודשים.

עמית לוי ז"ל
בת 22, בתם של ליאור לוי ודנה לוי ז"ל.

אחות תאומה של שני, שהיתה איתה במסיבה ונפצעה. הבנות התייתמו מאימן בטרם מלאו להן 3. לשתיים אח צעיר, עומרי-דויד.

עמית נולדה ב-י"ז ניסן התשס"א, 10 אפריל 2001, למדה בבית ספר "ניצנים", בחטיבת יגאל אלון ובתיכון קריית שרת.

התאומות עמית ושני, שירתו ביחד שירות משמעותי בגדוד המעורב "לביא הבקעה". הן הספיקו לאחר השחרור להתגייס למילואים ולהחזיק קו.

עמית תיזכר כנערה מקסימה, מוקפת חברים, זורמת, קלילה, צוחקת הרבה, ערכית ורגישה לכל נזקק. תכננה לטייל בעולם, לחזור, ללמוד ולחיות חיים פשוטים.

עמית נרצחה במכולה, שבה הסתתרה יחד עם חברתה עינבר שם טוב ז"ל ועם תאומתה שני, תבל"א.

הלווייתה נערכה בבית הקברות דרום, שעל גבול חולון – בת ים.

אוֹרי ארד ז"ל
בן 22, בנם של סיגל ויוסי, בוגר קמפוס קריית שרת.

עבד כברמן במסיבת הטבע. כשהחלה המתקפה הציל שתיים מהמבלות, אבל נפגע בעצמו. תוך כדי נסיעה הצליח לחלץ שתי בחורות שלא הכיר. שוחח עם אביו ואמר שאינו רואה ברירה אלא לדרוס את אלה שלפניו. בדיעבד התברר שאכן דרס שני מחבלים והצליח להתרחק, אך כל העת היה יעד לאש בלתי פוסקת.

בין קיבוץ סעד לקיבוץ מפלסים הרכב התהפך. הבנות, שהתחזו למתות, ספרו כי הוא איבד את ההכרה לכמה דקות, ואז פקח את עיניו וחייך אליהן, ואז הצוררים הגיעו ועשו וידוא הריגה.

הלווייתו נערכה בבית העלמין דרום (על גבול חולון בת ים).

סאן אמנון יעקובוב ז"ל
סאן, בנם הצעיר של שרה לוי ואלי יעקובוב, אחיה של ספיר, ודודם של טיילור, דילן, קלואי וקאי, נולד ב-ל' סיוון התשס"א, 21 יוני 2001.

הוא גדל בשכונת ח' 300. למד בגורדון ביסודי, משם הועבר לשנה אחת לשמיר – וחזר לגורדון. את החטיבה והתיכון למד בשש שנתי קוגל (גולדה).

כתום לימודיו, עבד אצל אביו במכירת רכבים.

כולם מכירים אותו בשם "סאן". הוא אהב את החום וכשמו כך היה – שמש לכל מכירו. שמש צהובה וענקית היא סימן ההיכר של מצבתו.
סאן ייזכר כבחור מוקף בחברים, מסמר העיר, טיפוס מוביל שמארגן כל דבר ושיודע לתת עצה לכל בעיה של חבר. יודע להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון, תמיד בצורה בונה ומכבדת. בעל שמחת חיים ואופטימיות כובשת. סאן היה חבר שמוכן להוריד בשבילך את הירח.

אהב לטוס, אבל לא כמוצ'ילר – אלא "בסטייל". טוב שהספיק לטוס ולבקר בהרבה מקומות בעולם.

למסיבה הוא נקלע לגמרי במקרה. הפעם הראשונה שהגיע. פשוט רצה להבין מהי מסיבת ה"נובה" המדוברת.

בשעה 6:48, אבד אתו הקשר. חבריו ראו אותו בורח, צועק, נלחם על חייו. הטלפון והרכב נמצאו מחוררים באין ספור כדורים ליד מיגונית. גופתו נמצאה זרוקה. לאחר חמישה ימים – קיבלו את ההודעה.

סאן נטמן בחלקת חללי המסיבה, בבית העלמין דרום שעל גבול חולון-בת ים.

שני בן-עמי ז"ל
בת 27, בת הזקונים של ענת ורונן, מחוברת לאחיותיה אורטל ונופר בקבוצת הוואטסאפ "אחיות או לא להיות".

נולדה בט"ו באב התשנ"ו, 31 יולי 1996.

למדה בניצנים ביסודי, יגאל אלון – חטיבה ותיכון, במגמת המוזיקה של קמפוס ק"ש.

הופיעה ברחבי העיר והארץ במסגרת להקת "פופיק". אומנית מלידה. זמרת מוכשרת בנעוריה ולימים, מעצבת ותופרת הוט-קוטור. עבדה כמלצרית במסעדת הפיוז'ן C2.

ילדה שמחה ומוארת, חיוך גדול וצחוק גדול, מצחיקונת שלא שומרת טינה ולא מתרגזת, עצמאית מאוד שמוכנה לצאת בכל רגע לכל טיול בארץ ובעולם.

נרצחה במיגונית שבכניסה לקיבוץ רעים.

הלווייתה התקיימה בבית דגן, העיר בה גדלה אימה.

אופק אטון ז"ל
בן 24, בן זקונים לניצה ומאיר חיים, אח של טל ושל עדן והדוד הכי אהוב בעולם של ליאו.

נולד ב-ב' באב התשנ"ט, 15 יולי 1999.

למד בבית ספר ניצנים ובחטיבת יגאל אלון ובתיכון בקמפוס קריית שרת.

רצה, כמו אחיו, להיות לוחם, ובחר בהנדסה קרבית.

את העבודה המועדפת עשה בתחנת דלק ושם התגלה כישרון הניהול שלו.
הקפיד להיראות טוב. אהב מוזיקת טראנס, לרקוד, לנגן, ליצור, להיות די ג'יי.

ילד שכולו טוב. נשמה טהורה, ענקית. ותמיד החיוך הנצחי בעיניים הירוקות והמבריקות מאושר. כל כך אהב את החיים.
בטבח, שלאחר מסיבת הטבע, לחם, הגן בגופו על אהובתו תמר, והציל אותה.

הלווייתו התקיימה בבית העלמין דרום (על גבול חולון בת ים).

נאור לוי ז"ל
בן 24, בן הזקונים של לבנת ואבי לוי ואחיהם הצעיר של סתיו ואדר.

נולד ב-14 דצמבר 1999, ה' בטבת תש"ס.

בילדותו ועד גיל 14, שיחק נאור בהפועל ת"א בכדורגל, ואהב מאוד להתנייד ולהשתובב עם הסקייטבורד. אדם מלא שמחת חיים.
ככל שהתבגר, נקשרה נפשו למוזיקת הטראנס והפך את אהבתו למקצוע.
פעל והתפרסם בתור דיג'יי ידוע ומוכר, תחת השם DJ-AUDIOPHILLER.

בבוקר ה -7 באוקטובר, לא הספיק להגיע ל"נובה" כדי לבצע את הסשן שלו.
המחבלים השיגו אותו ב-6:50, כשהוא ברכבו בכניסה למסיבה.

הלווייתו התקיימה בבית העלמין ירקון.

אדיר טמם ז"ל
אדיר, 40, ושירז אשתו, 38, אוהבי המוזיקה והטבע שנרצחו יחד, הותירו שתי בנות, גושן וגילי.

בנם השני של שושנה ויגאל ואח של יוגב ושובל.

נולד בכ"ט אלול התשמ"ג, 7 ספטמבר 1983.

למד בביה"ס יסודי ישעיהו, בחטיבת הביניים קוגל ובתיכון טומשין.

את שירותו הצבאי עשה כמכונאי טנקים בחיל החימוש.

עבד לפרנסתו כחשמלאי ובנוסף, לנשמה, עבד כמדריך שחייה לתינוקות.

אדיר ייזכר כמי שמאוד אהב ילדים ושילדים התחברו אליו, איש שלו וצנוע, שמסתפק בדברים פשוטים, שכולו לב אחד גדול ושנגע בכל אדם שפגש.

הלווייתו נערכה בבית העלמין דרום שעל גבול חולון בת ים.

שירן אשתו, שימים ארוכים נחשבה לנעדרת, נטמנה לצדו.

שירז-שירן ישמרני (טמם) ז"ל
שירז ז"ל, בת 38, בתם של רבקה וציון, גדלה בראשון לציון.

עברה להתגורר בחולון בעקבות בעלה אדיר טמם ז"ל. לזוג שתי בנות, גילי וגושן, הלומדות בבית הספר בן צבי.

שירז אהבה את החיים והחיים אהבו אותה. כמו אדיר ז"ל, היא הייתה מדריכת שחייה טיפולית מוכשרת במרכז מטרה בחולון והרעיפה אהבה אינסופית על כל הילדים, שהיו מטופליה. במקביל, היא עבדה במסירות במשרד עורכי דין, וגם שם שימשה דמות מרכזית, שאהובה על הכול.

היא הייתה ילדה של טבע ושל שלום והאמינה רק בטוֹב ובדרך של שמחת חיים.

כאוהבי טבע, הגיעו אדיר וזוגתו שירז, למסיבת הטבע שהפכה למסיבת תופת, בה נרצחו (ימים ארוכים נחשבה לנעדרת).

נטמנה לצדו. הלווייתה נערכה בבית העלמין דרום (על גבול חולון בת ים).

ברק דוידי ז"ל

בן 28, בן זקונים לניצה והבה ולהרצל דוידי, האח הצעיר של תמי ושרונה מצד אימו, כמו גם של אבי ותומר מצד אביו.

נולד ב-י"ג אייר התשנ"ה, 13 מאי 1995.

בוגר חטיבת נבון ותיכון נעמ"ת בחולון.

היה כדורגלן מוכשר, מגן שמאלי בצפרירים חולון שתמיד איחד את הקבוצה.

לפרנסתו עבד כסוכן בחברת "דבאח".

חבריו מספרים עליו שהיה הבחור הכי שמח בחבורה, הכי מצחיק ובעל הלב הטוב ביותר. כולם אהבו אותו.
ייזכר כבחור חרוץ, צנוע, רגיש, מסור לבני משפחתו ובעל תעצומות נפש כדי להכיל את הסביבה, החברים והמשפחה.

חזיתה של המיגונית בה ברק נמצא הרוג, מלאה בפניו המצוירות של כלב בולדוג או אולי אמסטף, שעיניו מלאות עצב וחוסר אונים מול המשחית וההורג.

הלווייתו נערכה בבית העלמין דרום (על גבול חולון בת ים).

שחר גינדי ז"ל
בת 25, בת הזקונים של רונית ויגאל, והאחות הקטנה שעדי ושני הכי אהבו לפנק.

נולדה בט"ו בטבת התשנ"ח, 13 ינואר 1998.

למדה בבית ספר יסודי ניצנים, בחטיבה ובתיכון בקמפוס קריית שרת.

שחר תיזכר כילדה אהובה, מלאת שאיפות, בעלת לב זהב, מלאת אור ושמחת חיים. אהבו אותה כולם בכל מקום שבו הייתה. שחר התבלטה ביכולתה הגבוהה להכלה ולאמפתיה, היתה מלאה בנתינה ובשאיפתה האינסופית לתמוך בזקוקים לכך, מה שבא לביטוי בהתנדבותה ב"אנוש", ובהצטיינותה היתרה כסטודנטית לפסיכולוגיה.

שחר נרצחה ברכב בו ניסתה להימלט עם עוד חברים. בן זוגה מוגדר כחטוף.

הלווייתה נערכה בבית העלמין דרום (על גבול חולון-בת ים).

קטיה טבגן ז"ל

בת 26, בִּתם של נטליה ואלכסיי טבגן, אחותה של אלכסה ורעייתו של מתן גולדמן.

כשמשפחת טבגן החליטה לעזוב את בלארוס ולעלות לארץ, בתקווה לעתיד טוב יותר, קטיה היתה כבת 5.
שנה לאחר מכן למדה בבי"ס שנקר – והמשיכה למגמת צילום וקולנוע באורט חולון.
לצד הנטייה האומנותית היתה נערה ספורטיבית, ששיחקה טניס במשך שנים להנאתה.

לאורך כל חייה אהבה בעלי חיים ודאגה להם לבית.
כשבגרה, מתוך ההכרה ביכולות המופלאות של בעלי חיים בעזרה לבני אדם – גידלה כלבי נחייה, הכשירה אותם ונפרדה מהם לטובת מי שצריך.

בצבא, בחרה הבחורה העדינה והרגישה לשמש בתפקיד נהגת משאית.

לאחר שהשתחררה, שהתה תקופה בבולגריה שבבלקן – ומשם עברה לאיטליה.
לפני שנתיים שבה ארצה, כרעייתו של מתן.

קטיה ראתה רק טוב בבני אדם. ל"נובה" נסעה עם חברים.
בשעה 9:30 עוד דיברה עם מתן. אמרה שהיא ברכב ומחפשת איך לצאת מהגהינום. מאז נעלמו עקבותיה. שבוע מאוחר יותר הגיע הבשורה.

את חלומה ללמוד פסיכולוגיה קטיה כבר לא תגשים.

הלווייתה התקיימה בבית העלמין ירקון.

עינבר שם-טוב ז"ל
בת 22, בתם הבכורה של חני (חנה) ואהרון, אחות של נועה, נתנאל ואריאל, ואם-מאמצת לכלבה טוקיו, אותה הביאה בגיל 3 שבועות מהבסיס.

נולדה ב-כ"ז אייר התשס"א, 19 מאי 2001. למדה בהס ובחטיבת הביניים ותיכון אילון.

את שירתה הצבאי עשתה כלוחמת במג"ב. כשהשתחררה עבדה ברשת ישרוטל.

עינבר תיזכר כנערה קטנה (1.55 מ') גדולה עם נוכחות בולטת, ילדת טבע, רוחנית, בעלת אמונה, שואפת לצדק ולאהבה בין הבריות ועם חיוך שפתח את הלבבות.

נרצחה כשהסתתרה במכולה, בה מצאה מחבוא לצד חברותיה התאומות עמית לוי ז"ל ושני תבל"א.

ווצאפ אחרון נשלח לאבא אהרון בשעה 11:40 ובו כתבה: "עד שמישהו יבוא להציל אותנו אנחנו נמות".
היא וחברתה עמית נרצחו.
שני הצליחה להתחבא תחת גופותיהן – וניצלה.

דניאל שיינקרמן ז"ל

דניאל, בן 25, בנם הצעיר של סבטלנה ופליקס שיינקרמן, אחיה של ריטה פלד, דוד מצטיין לילדיה אלכס וליאם, וציפה בהתרגשות להיות דוד לבנה השלישי.

דניאל נולד כצבר לכל דבר ועניין, ב-ז' ניסן התשנ"ח, 3 אפריל 1998, שבע שנים לאחר שהוריו עשו עליה לישראל.

הוא למד בבי"ס שער האריות ומשם עבר לקמפוס קריית שרת.

ליבו נטה לספורט. כילד, שיחק הוקי קרח בנבחרת ישראל.

הוא היה בחור חזק והוא האמין בכוחו. כשהתגייס, התנדב לשרת בגדס"ר (גדוד סיור) צנחנים בסדיר ובמילואים. רצה לעשות את הכי טוב. לא חשש מהסכנה.

לאחר השחרור, היה מנהל השיווק באיסתא ספורט ומאמן קרב מגע. את אהבתו לחיי הלילה מימש כשותף בבר הדיזי.

איש חזק, שרצה ויכול היה לכבוש את העולם לא בכוח אלא עם החיוך הענק, הניצוץ בעיניים ושמחת החיים המדבקת. כל זה נגדע כאשר נרצח במסיבת התופת. יכול היה לרוץ. לברוח. אבל עצר ביער רעים וטיפל בחורה שנפצעה מאש המרצחים עד הרגע האחרון.

בנה השלישי של אחותו, שנולד במלאת 81 יום לשבת השחורה, לא יכיר את הידיים החזקות והעיניים המחייכות של הדוד שלו.

הלווייתו התקיימה בבית העלמין דרום (על גבול חולון בת ים).

איתי יוסטון הדר ז"ל
בן 27, בנם של אברהם (בבר) ז"ל ונאווה תבדל"א, אח של לירן ודויד, דוד של טל, נוגה, יואב ואריאל ונכד של סבתא שולה, שהיתה שותפה מלאה בגידולו.

נולד ב-י"א שבט התשנ"ז, 1 פברואר 1996.

חבריו העניקו לו את השם "יוסטון".

מסלול לימודיו החל בבית הספר הדמוקרטי יחד שברחוב הערבה, משם עבר לחטיבה לעיצוב התנהגות ברמת גן ושב ללמוד בחולון, בתיכון קוגל.

את שירותו הצבאי עשה במסגרת שירות בתי הסוהר ולאחר שהשתחרר התחבר לאהבתו הגדולה – הגיטרה, שלא משה ממנו עד יומו האחרון. ניגן וכתב והלחין וגם לימד גיטרה לפרנסתו. במקביל, הוכר כמתמודד נפש ונמצא זכאי לקצבת נכות.

בשנים האחרונות התגורר בבאר שבע, שם מצא את עצמו בקהילות תומכות, ופיתח סיוע לנצרכים באמצעות הצלת מזון מריקנים ומבתי מאפה והצעתו לכל צורך.

בלילה שבין ה- 7-6 באוקטובר, יצא למסיבת "פסיידאק" שהתקיימה בסמיכות ל"נובה". מתוך המסיבה הקטנה הזו נרצחו 17, וביניהם איתי וחברתו זלטה קוז'לובסקי.
נראה כי נרצחו בג'יפ של איתי, שנמצא מחורר מירי ומלא בסימני דם.
ההודעה על מותו הגיעה ביום חמישי, 12.10, בשעות הלילה.

נטמן בחלקת נפגעי פעולות האיבה, בבית העלמין דרום (על גבול חולון בת ים).

מעיין מור ז"ל
בת 30, בתם של רחלי ויאיר מור, אחותה של מיטל והתאומה של מתן.

נולדה ב- 10 אוגוסט 1993, כ"ג אב התשנ"ג.
חיה את כל חייה בחולון. את לימודיה החלה בביה"ס אמירים, משם עברה לחטיבת אלון וסיימה את חוק לימודיה בתיכון מקווה ישראל.

בהמשך חייה התמחתה ועסקה בשמאות רכב, אך הוסיפה לחפש את דרכה במישורים שונים. התעניינה מאוד בנפש האדם ובנשמתו, והשקיעה עצמה בלימודי הנושא. במקביל למדה לתואר ראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, מתוך ציפייה וכוונה להתמקצע ולעבוד בתחום.

גילתה את עולם ה- NLP ולמדה את הנושא. חלמה להקים לעצמה משפחה עם ילדים.

מעיין רצתה להגשים את עצמה בצורה מיטבית, אך יד רשעים גדעה את שאיפותיה.

יפה ואהובה על בני משפחתה וחבריה. מעיין תיזכר בלבבות אנשים אוהבים, שהתאחדו בזכותה ועבורה, כמי שבחייה כמהה והתפללה לחבר לבבות ונפשות של אחרים, ובמותה התגשם חלומה. את צוואתה לאהוב ולהיות ביחד, מקיימים הנותרים מידי יום ביומו.

למסיבת "נובה" הגיעה מעיין עם מכר. היא נהרגה שעה שניסתה להתחמק מירי רקטי שבוצע על החוגגים. למשפחתה אין פרטים על המקום בו נמצאה גופתה.

הלווייתה התקיימה בבית הקברות שעל גבול חולון בת ים.

יוחאי אזולאי ז"ל
בן 29, בן זקונים לזיווה ולאיציק אזולאי, אחיה של דניאלה ואהוב ליבה של נועה. היו לו כוונות להקים עם נועה משפחה ותוכניות נוספות, שלדאבון ליבנו כבר לא יתממשו.

נולד ב-26 באוקטובר 1994, כ"א חשוון תשנ"ה.

הוא הגיע לבית הספר כצנלסון בחולון בכיתה ה', והיה בוגר חטיבה ותיכון הרצוג.

את שירותו הצבאי עשה כלוחם בעוצבת "כפיר" שבחיל השריון.

לאחר מכן, עבד בעיקר כאיש מכירות.

יוחאי ייזכר כבחור חכם שאוהב ללמוד ואוהב בני אדם ואת אביתר בנאי, ששר לזכרו בלוויה את "לילה כיום יאיר", וכמי שביקש "…לחיות חיים מלאים ברוח, בחתירה אין סופית לגילוי האמת והשכנת שלום פנימי וחיוני מתוך חופש ואיזון אמיתי שיובילו אותי לחיים מלאים באהבה", כפי שהועתק מכתביו ונחרט על מצבתו.

הלווייתו התקיימה בבית העלמין שבגבול חולון בת ים.

סלין רחל בן דוד נגר ז"ל

בת 33, נולדה בישראל, אך גדלה בליון שבצרפת. עלתה בגיל 16 לארץ והתגוררה באשדוד.

כבת לבית מסורתי, למדה בפנימיית אולפנה הסמוכה לאשדוד והתגייסה לשירות לאומי, במהלכו טיפלה בילדים עם מוגבלות בבני ברק.

בשנים האחרונות, ניהלה את משרד עורכי הדין "קסוטו", שם פגשה את בעלה עו"ד עידו נגר. בעקבותו עברה לחולון.

כך כתב עליה עידו בעלה: "סלין היתה האדם השמח ביותר שהיכרנו, כזו שמאירה כל חדר שהיא נכנסת אליו. סלין אהבה את החיים, אהבה את החופש ובעיקר אהבה את הים. סלין הייתה ונשארה מוקפת חברים מכל הארץ ומכל העולם, שלא יכולים לשאת עכשיו את הכאב הנורא שמקיף אותנו. אנחנו כואבים את לכתה של סלין".

סלין תיזכר כאימא טוטאלית. חמה וחכמה, בעלת שמחת חיים כובשת – ומאידך שומרת על פרטיותה. אישה יפה של ים, חופים, שקיעות וזריחות ולשתות ולטייל. אישה מאושרת.

בבוקר ה-7.10, עוד הניקה את אלי בת החצי שנה. ב-5:40 ויצאה עם חבריה שירז ואדיר, ב-6:30, עם הישמע האזעקות, כבר הסתובבו לאחור ונכנסו למיגונית שליד קיבוץ מפלסים. ב-7:10 היא כתבה שזו היתה טעות לצאת למסיבה.

עשרה ימים נחשבה חטופה.

הלווייתו התקיימה בבית הקברות דרום שעל גבול חולון בת ים.

תומר סטרוסטה ז"ל
בן 23. בנה הבכור של אורלי ובנו היחיד של שמואל . היה כבן לאיציק, שגידל אותו מגיל שבע, לאחר שנשא את אמו לאחר גירושיה מאביו. היה אח דואג ומפנק לאחיו אוראל ואיתי ונכד אוהב מאוד ודואג לסבו אייבי ולסבתו גאולה, המתגוררים בחולון.

בילדותו, למד בבית הספר ביאליק והוא בוגר תיכון טומשין.

את שירותו בצה"ל עשה בחיל האוויר כלוחם בכיפת ברזל.
עם שחרורו החל לעבוד כמתקין רהיטים באיקאה.

בשנה האחרונה טייל עם אביו בתאילנד, השתתף במסיבת רווקים ברומניה והרבה לטייל עם חברים, בהם היה מוקף, בסיני.

אהב את הים, ולדוג, בין אם ביפו, בנמל ובין אם בבריכות דגים.

מלא שמחת חיים ובמוסיקה, שתמיד הייתה עבורו דרך חיים. כל דבר שעשה לווה בשירים. כל כך אהב לשיר ושר כל כך יפה וכתב שירים בכישרון רב. ואהב את מוסיקת הטראנס. ואת המסיבות. לכן, טבעי שהיה ב"נובה".

ב-6:30 אמר לאימו שהכול בסדר. ב-7:30 היא ביקשה שיצא משם, שיש שמועות על מחבלים. ב-8:39 אמר שהוא בפיגוע ומתחבא. מאז לא ענה. תשעה ימים נחשב לחטוף, עד שהגיעה ההודעה.

נטמן בחלקת נפגעי פעולות האיבה שבבית העלמין דרום, על גבול חולון-בת ים.

רוני פטרובסקי ז"ל
רוני, בן 24, בנם של סבטלנה ז"ל וסרגיי יבדל"א, אח לדני.

למרות שאיבד בילדותו את אמו סבטלנה ז"ל, גדל דני להיות בחור שמח ומצחיק, אדם שכיף להיות בחברתו, איש של עזרה לזולת ובעיקר איש של המשפחה, למענה היה מוכן לעשות כל דבר.

הוא למד בבית הספר היסודי ניב, בחטיבת ארן ובתיכון קריית שרת.

בילדותו ובנעוריו שיחק כדורגל במכבי תל אביב. בזמנו הפנוי, שימש כמאמן כדורגל לילדים בקבוצת בני יהודה.

הנער עם החיוך הכי גדול ובעל עקרונות שלא ניתן לכופף, המשיך את דרכו בגדנ"ע – ומשם לשירות צבאי.

כדי לחסוך לטיול הגדול שאחרי הצבא, התפרנס כגנן, כמאמן כדורגל, כבנאי וגם כנהג.

באוגוסט, חודשיים לפני השבת השחורה, חזר מדרום אמריקה, אחרי שמונה חודשים של הנאה רצופה בטיול, בו עשה את כול אתגר אקסטרים אפשרי.

לנובה הגיע משמחת החיים הפורצת שלו, הרצון לצאת ולבלות במסיבות עם חבריו הרבים, ובמיוחד עם חברו הקרוב שגיב ביילין בן צבי, שנרצח לְצִדוֹ.

הקשר האחרון אִתו היה בשעה 7:00 של היום המר והנמהר. התקשר לאחותו קטיה ואמר שהוא בדרך ושיורים טילים. שבועיים היו באפלה, עד שהגיעה ההודעה.

הלווייתו התקיימה בבית העלמין דרום, שעל גבול חולון-בת ים.

שגיב ביילין בן צבי ז”ל
בן הזקונים של נטליה ורמי (שלא היה נוכח בחייו), אח של רן וגיל ודוד של ברק, גל ואלה, נולד א' אלול תשנ"ט, 12 אוגוסט 1999.

גדל בקריית שרת שבחולון ולמד בבית הספר משה שרת, בחטיבת אלון ובתיכון ק"ש. על אף שהיה מאותגר על ידי הפרעת קשב חמורה לצד דיסלקציה, השלים את לימודיו, בעיקר כי המורים לא ויתרו עליו.

בילדותו פרק את הצורך בתנועה מתמדת במשחק כדורגל במסגרת הפועל חולון ובהמשך בעוצמה חולון – מסגרת הנוער של חולון במכבי תל אביב.

עוד בתיכון העביר את העיסוק בשעות הפנאי מכדורגל לגיימינג. היה גיימר רציני, שמשחק במשחקי מלחמה במשך שעות, ומשתתף בתחרויות בארץ ובחו"ל.

התגייס לגדוד גרניט – 932 של הנח"ל, שירת כלוחם במסייעת של הגדוד וסיים בהצטיינות. שגיב ייזכר כבחור מרשים, שגילה מנהיגות, חריצות ואחריות ושעתידו המזהיר נגדע באבו.

כשהשתחרר, עבד, לקראת לטיול הגדול כברמן בגורדוס שבחולון. ונסע עם חברו הטוב רוני פטרובסקי לדרום אמריקה.

למסיבה ברעים הוא ורוני יצאו כדי לפגוש חברים שהכירו בטיול. נטליה הצליחה לעמוד אתם בקשר 3 פעמים. ב-6:45, כששגיב לא ענה, התקשרה לרוני. הוא אמר שהם ברכב, מנסים לברוח ושגיב נוהג. קצת אחרי 7:00, כשלא ענו, עשתה איכון לטלפון שהיה במפלסים ונדד משם לבית החולים שבג'בלייה.

שגיב ורוני נחשבו חטופים. שבועיים מאוחר יותר, התקבלה ההודעה.

הלווייתו התקיימה בבית העלמין דרום, שעל גבול חולון-בת ים.