ימים ספורים לפני יום השואה הבינלאומי שחל ביום שבת, 27.1, הלכה לעולמה שורדת השואה ויקירת העיר חולון, בת שבע דגן.
דגן תרמה רבות למען הנחלת נושא השואה בעיר. היא פעלה במפגשים עם שורדי שואה במרכז מרכז בית להיות-לטיפוח תודעת השואה ולקחיה, נפגשה עם ילדי גנים, תלמידי בתי-ספר, גננות ומורים וכן עם סטודנטים ועם חיילים ומכינה קבוצות נוער לביקור במחנות ריכוז בגרמניה ובפולין.
בנוסף, היא הוזמנה לכנסים בינלאומיים להצגת גישתה להוראת נושא השואה.
רקע כללי
נולדה בלודז', פולין, למשפחה מרובת ילדים. למדה בבית-ספר פולני. מנעוריה חברה בתנועת "השומר הצעיר".
מ-1941 שהתה בגיטו ראדום – משם נשלחו הוריה ואחותה לטרבלינקה. בת-שבע ברחה בניירות מזוייפים לגרמניה, שם עבדה כעוזרת בית במשפחה נאצית – עד שנתגלתה ונשלחה לבית סוהר בגרמניה. במאי 1943 נשלחה לאושוויץ, עד למצעד המוות; אחריו, נכלאה בשני מחנות ריכוז בגרמניה, עד לשִחרור ב-2 במאי 1945.
בספטמבר 1945 עלתה ארצה. כעבור חודשים אחדים, השתקעה בחולון. כאן פנתה ללמוד הוראה בסמינר בגבעת השלושה ועבדה כגננת – שנה בשכונת התקווה ולאחר מכן בחולון, במעון ארגון אמהות עובדות ובגן עירוני.
בשנים 1963-1960 השלימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית. ב-1968 יצאה לארצות הברית ולמדה פסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק לתואר שני. לפני כן, שימשה מדריכה פדגוגית בסמינר שיין ובה בעת – בשירות הפסיכולוגי של עיריית תל-אביב, כמנהלת מדור גני הילדים.
יצאה בשליחות הסוכנות היהודית ב-1981 למקסיקו, ב-1985 לאנגליה, ולשליחויות קצרות בארה"ב, קנדה וברית-המועצות. שעיקר משימתה היתה הנחלת נושא השואה לגיל הרך. חיברה חמישה ספרים, שחלקם תורגמו – המביעים את גישתה החלוצית בתחום זה. על מפעלה זה זכתה בתעודת הוקרה מ"יד ושם".
במשך שנתיים הִנחתה קבוצת ניצולי שואה ב"בית להיות" בחולון. הוזמנה לכנסים בינלאומיים בארצות שונות באירופה, ארה"ב ואמריקה הדרומית להצגת גישתה להוראת נושא השואה.
השתתפה בתוכניות טלוויזיה ורדיו בארץ וכן באנגליה ובגרמניה ובתוכנית מיוחדת ברשת סקיי – במלאת 60 שנה לשחרור אושוויץ בשיתוף בית-הספר דינור בחולון.
פעלה במפגשים עם ילדי גנים, תלמידי בתי-ספר, גננות ומורים וכן עם סטודנטים ועם חיילים ומכינה קבוצות נוער לביקור במחנות ריכוז בגרמניה ובפולין.
המידע והתמונה באדיבות עיריית חולון