עשר שנים ללכתו של גיבור ישראל מחולון צפריר בר אור ז"ל-ההספד המרגש והעוצמתי של סיוון אישתו של צפריר ז"ל
כך כתבה סיוון ברשתות החברתיות:
הדברים של ליאן ושלי מהאזכרה היום..
שנה שעברה עמדנו כאן ואמרתי שממש מטורלל כאן השנה. אז אמרתי…
הרגשנו את השסע מפלח אותנו וניסינו להבין איך עוצרים את הטירוף הזה.
השנה הזו מרגישה כמו עשור בפני עצמה. שנה בה איבדנו המון, התלכדנו אבל לא מספיק, כאבנו ביחד ונלחמנו ביחד, הרגשנו לפעמים ממש לבד ולעיתים מאוד ביחד. בא לי לומר שזו שנה ממש מטורללת, אבל אלמד לקח ולא אאתגר את השנה הבאה. בין הכאב, לתקווה, לגאווה בדור הזה, בעם הזה, לעייפות, למילואים, לפחד, לדמעות ולהמון מחשבות, אני לא אצליח להעביר במילים את כל שקרה פה וזו לא העת לסיכומים.
אתה חסר לי כבר עשר שנים.
זה משוגע צפריר, היינו ביחד חצי מזה.
מישהו שאל אותי אם האבדן קטן עם השנים. אז הסברתי בפשטות – אבדן כזה לא קטן, הוא נשאר איתנו באותו הגודל, רק שהחיים קורים, הם קורים מסביבו ואיתו, ואתה – עם החיוך שלך והתכונות המיוחדות שלך, שזור בנו ובכל ה'יש' שאנחנו מודים עליו ושמחים בו, ובתוך הכל מרגישים תחושת החמצה עמוקה וכואבת שאתה לא לוקח חלק בכל החוויות שהחיים הביאו איתם אחרי, אין די מילים לתאר זאת.. אבל אתה שזור בלב ובנפש ותמיד תהיה.
חסרים לי פה היום הרבה אנשים אהובים. חלקם בגבול הצפון, חלקם בחאן יונס, בנצרים, פילדלפי או איו"ש, אבל חלק אהוב וחסר כבר לא יחזור.
ישבתי לקרוא את ההספד האחרון שכתב לך רועי לוי ז"ל, הוא פתח את ההספד שלו עם טקסט המסביר כמה צריך לומר את הדברים הטובים בעיתם, ולא לחכות, שלמד זאת ממך ומקפיד לעשות. הוא תיאר את "תורת היחסות על פי צפריר" שגם קושי הוא יחסי, יחסי לדברים אחרים. מה שמעצים את היש ואת הטוב.
רועי היה מגיע אלינו ומספר כמה הוא מתגעגע אליך, היינו מתגעגעים יחד. מדברים על החיים קצת בלי פאסון, בשקט, הרבה במבט וחצי חיוך, לעיתים הרגשתי כאילו הוא היה צריך מקום להתגעגע אליך. אחרי שנפל בקרב גבורה ביום הראשון למלחמה האיומה הזו, ההלויה שלו הייתה יומיים אחר כך, ביום ההולדת של הראל, או כמו שכינה אותו – הראלצ'וקון. רועי היה משמח אותך, מסוג האנשים שהיו לך עמוק בלב. כמו שהיה עד בחופתנו, ובירך את הראל בברית, הייתי בטוחה שהשארת לנו אותו לכל החיים. לילדים לאבד אותו היה כמו לאבד משהו ממך, אולי לכולנו. במקום לסנג'ר אותו לבר מצווה של הראל, שמעתי את אביו היקר מספידו ומספר גם עליך. עדי של צביקה ואני הסכמנו שאתם כנראה כולכם שם למעלה עם פופוקרן מביטים על כל הטירוף כאן – מחלקים הוראות או רוצים להיות, לא יודעת, אבל מניחה שיחד. זה לא הפסיק, גם בנבה שהיה מגיע תמיד לתת חיבוק מחזק כזה – נפל בקרב ממש 700 מטרים מהבית ההוא בשג'עיה. ולא היה לי את רועי להתקשר אליו להתעצבן וגם לבכות. אז הלכתי לשבעה עם נעמי וסיימנו עם בקבוק יין. אדר סיפרה שהם היו בטיול משפחתי ארוך בחו"ל ממש לפני המלחמה, איזה חלום, ואיזה אבדן.
אני זוכרת את הרגע שההודעה של דנה הגיעה "עידן נפצע קשה". אני הייתי בטוחה שאתה שומר עליו ואין שום סיכוי שיגע בו זבוב. התקשרתי אליה ונפגשנו בבית החולים. אני זוכרת שכל מה שאמרתי לה זה – דנה, אין לו אופציה, הוא יהיה בסדר הוא חייב והוא יודע את זה. עידן נלחם כמו אריה והצוות הרפואי לא הניח לו לוותר, גיליתי שיש לך אחות לביאה וברוך השם הוא איתנו, פחות רגל אבל 100% גבר. הפתיע את כל הצוות הרפואי אבל לא היה לי ספק, שהילד הזה לא הולך מכאן. עידן, אנחנו אוהבים אותך וגאים בך מאוד. גם באחיות שלך שהיו גיבורות, בהורים ובסבא וסבתא.
כור ההיתוך שהיה בחדר ההמתנה בטיפול נמרץ היה מרחיב לב ומכאיב יחד. משפחות שונות כל כך, מחוברות כל כך. כואבות ודואגות יחד. כל בשורה טובה שם שימחה את כולם, וכל בשורה קשה הייתה כמו חץ בלב. היית איתנו שם, זה היה לי ברור. וגם לשם הגיעו הצוות האדיר שלך, החיילים שלך מכל מיני שלבים בדרך, מפקדים, לחבק את עידן והמשפחה ולהזכיר להם שהם לא לבד.
הדאגות לא פוסחות עלינו למרות הכל. יושבת בחוץ מביטה לשמיים ולא מבינה איך ביולי 24 אחיין שלי בשג'עיה. עשר שנים אחרי. מחבקת את אחי וגיסתי ודואגת איתם. רואי כבר רגיל אלינו, יודע שצריך להרגיע את אמוש. אבל פייר, היא פשוט היחידה שאומרת את זה בקול. רואי, דיר בלאק.
קיבלנו את החיבוק השנתי מתומר ויעבץ ביום הזכרון, הם תמיד צוחקים עלי שאני לא מבדילה בין מי מרץ 05 למי נוב 05 אבל אני באמת אוהבת אותם. רק לראות אותם נכנסים מרחיב את הלב. כמה ימים אחר כך, באתי לנחם את יעבץ לאחר נפילת אחיו הגדול. נכנסתי מחפשת אותו בעיניי, וראיתי את אלמנת אחיו ההרה. אין לזה סוף. גם אין כבר מילים.
אחד החיילים של צפריר, אלירז, נפל ברצועה והשאיר אחריו אשה הרה צעירה ממני בעשור, באותו שלב בהריון כמו שהייתי ביולי 14, עם בן בדרך וחור בלב. נפגשנו, לפני הלידה וגם אחריה, והיא אמרה לי שזה משמח אותה לראות אותי ואת הילדים שהם ילדים שמחים ואהובים. זה היה מקסים, שהיא מסתכלת עלינו וזה משמח אותה. שותפות גורל שהייתי מעדיפה שאף אחת לא תחלוק עמי. כמות היתומים שלא יכירו את האבות שלהם השנה היא בלתי נתפסת, ליאן חזרה ממחנה "עוצמה" בדצמבר ואמרה לי – אמא, יש המון חדשים. כולנו הבנו את המשמעות.
יש לנו השנה שנת בת מצווה צפריר, המתוקה שלנו תהיה בת 12, היא עומדת פה, דומה לך יותר משהיא יודעת, ומדהימה בזכות עצמה. במופע הסיום שלה בהתעמלות קרקע חשבתי איך היית מתמוגג, באימוני השחיה שלה היה לי ברור שהיית מעודד, משתתף וקצת חופר על טכניקה. יש מצב שקצת היית עושה לה בושות, והיא הייתה זורמת. או שלא.
מדמיינת את הראל מתקשר אליך לספר לך "אבא, התקבלתי לקט-סל!" כמה שאני התרגשתי איתו באותו רגע, חשבתי איך היית בא למשחקים ומעודד, מתאמן איתו ומראה לו סרטים דוקומנטריים על כדורסלנים, קורא ספרים של מאמנים ומנתח איתו כל משחק ומשחק.
למען הסר ספק צפריר, אני מעודדת, מסיעה ומפרגנת. אבל לא מתעסקת בטכניקה. הם כל כך הילדים שלך, זה מדהים לראות. בניואנסים הכי קטנים ובתכונות הכי עמוקות, הלוואי והיית יכול לראות.
בחלוף עשור, הכי כואבת היא ההחמצה. כאמור, עשר שנים לא מקטינים את האובדן, הם פשוט מאפשרים לך לבנות את החיים מסביב לזה ככה שיש יותר "יש" ויש שנים שהוכחת לעצמך שאתה מסוגל ויכול וחי, שיש חוויות וזכרונות חדשים וטובים ועדיין במיוחד לילדים החוסר הוא דומיננטי והמשמעות של האנשים שהכירו את אבא שלהם היא גדולה מאוד. החיים קורים והילדים גדלים אבל אתה – אינך.
אני יודעת כמה הם יכלו ללמוד ממך, לחוות איתך, הדוגמה שאתה והאדם שאתה, שהיית בחייך לכל כך הרבה אנשים, אבל לא להם. תחושת ההחמצה שלהם הכי כואבת, הם מתגעגעים וגם לא מספיק מכירים, הם אוהבים אותך כל כך, חולמים ומדמיינים, אתה המשאלה שלא אוכל להגשים להם.
ואתה האבא שאני לעולם לא אהיה.
בתחילת המלחמה, חשבתי שאולי זה טוב שלא כאבת את הכאב שהיה בלב של כולנו, שלא כאב לך האבדן האינסופי הזה, שאתה לא חי כאן בידיעה שיש אזרחים בשבי, משפחות שמחכות להם בפחד, שאתה לא צריך לחבק ילדים שפוחדים שיחטפו אותם ממיטתם. ואולי, אם היית, היה פחות מפחיד.
אולי, אם היינו לומדים ממך איך להתקרב, לאהוב אדם, לאהוב את השוני, לכבד אותו וליצר יחד, היינו מצליחים להתגבר על הכל.
אני מוצאת את עצמי רגישה יותר לאנשים שחולפים על פניי, אולי הבן שלה בעזה? אולי הוא איבד חבר? אולי הייתה בנובה? אולי הם מפונים? אולי הוא חזר ממילואים?
אני מבינה שיש לנו אחריות לשים דגש על מה שמקרב, להיות אמפתי וחבר טוב לאנשים זרים, כי אין פה זרים באמת. אנחנו שזורים דור בדור. אני יודעת שמחנכים בדוגמה אישית, אז זה הזמן שלנו להגדיל לעשות. ואולי לזכור שעבור אלו שאיבדנו, אז והשנה, ובכלל, צפריר, שנהיה ראויים, ויותר מזה, שנהיה עם אחד.
ורגע ננחת לבית שלנו, לילדים שלך שרוצים אותך כל כך, פחות גיבור ויותר אבא. שמתגעגעים ואוהבים אותך כמו שרק ילדים עם לב ענק כמו שלך יכולים. אני יודעת שלעולם לא תשאיר אותם לבד.
*ליאן*:
אבא, יש לי חור בלב שאי אפשר לסגור. יש בו מלא געגועים אליך.
אני לא מכירה אותך כל כך טוב אבל אמא והחברים שלך מספרים עליך מלא סיפורים.
כשאני שומעת סיפורים עליך אני מרגישה שאני מכירה אותך יותר טוב.
לפעמים, אני מדמיינת שאתה כאן, בא הביתה, מצחיק ומחבק אותי, שאתה בא להופעות שלי ורואה אותי.
אני חושבת שאני לומדת ממך למרות שאתה לא כאן ללמד אותי.
אני יודעת מהסיפורים שהיית תמיד מחייך גם כשקשה, ואני משתדלת להיות אופטימית תמיד.
ימי זכרון ואזכרות הם קשים לי, זה מבליט את החוסר שלך.
הכי הייתי רוצה שפשוט תהיה פה, ברגעים החשובים בחיי וגם סתם ביום יום.
אבא,
אני אוהבת אותך ואני רוצה שתדע שכל יום שעובר אני מתגעגעת אליך יותר ויותר.
קרדיט:דף הפייסבוק של סיון בר אור
כל הדרכים להתחבר לאתר goitem ולהשאר מעודכנים online 24\7
להורדת אפליקציית goitem למכשירי אנדרואיד- לחצו כאן
להורדת אפליקציית goitem למכשירי אפל- לחצו כאן
להצטרפות לכל החדשות החמות בטלגראם –לחצו כאן
להצטרפות לערוץ היוטיוב goitem-tv-לחצו כאן
קבלת עדכוני חדשות מחולון , בת ים וראשון לציון, אזור, באר יעקב, ואירועים חריגים בארץ
להצטרפות לקבוצת עדכוני חדשות של חולון- לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת עדכוני חדשות של בת ים-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת עדכוני החדשות של ראשון לציון- לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת עדכוני החדשות של אזור-לחצו כאן
להצטרפות וקבלת כל החדשות של באר יעקב לנייד שלך –לחצו כאן
להצטרפות וקבלת כל החדשות של נס ציונה לנייד שלך לחצו כאן
להצטרפות וקבלה על תאונות ואירועים חריגים בארץ-לחצו כאן
קבלת עדכונים בנושאים שונים
להצטרפות וקבלת כל העדכונים מתחום הבריאות והריקולים לנייד שלך ––לחצו כאן
להצטרפות וקבלת עדכונים ביטחוניים ופלילים לנייד שלך –לחצו כאן
להצטרפות וקבלת עדכונים בכל מה שמעניין בתחום הנדל"ן-לחצו כאן
לקבלת המלצות ועידכונים בתחום הפנאי והטיולים – לחצו כאן
לקבלת עדכונים בנושאי ביטחון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצה בה תוכלו לפרסם דירות ומכירות להשכרה-לחצו כאן
קבוצות הפייסבוק השוות
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום תושבי חולון,בת ים וראשון לציון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום חולון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום ראשון לציון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום בת ים-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום החינוך לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום הנדל"ן לחצו כאן
להצטרפות וקבלת חדשות ועדכונים: מוזמנים לסמן לייק ועוקב לחדשות goitem-לחצו כאן
קבוצות ווטסאפ לתושבי חולון
קהילת שכונת אגרובנק חולון-להצטרפות לחצו כאן
קהילת שכונת קריית שרת חולון-להצטרפות לחצו כאן
פורום נאות רחל בחולון-להצטרפות לחצו כאן
קהילת תושבי שכונת גרין-להצטרפות לחצו כאן
קהילת תושבי ח-300 חולון-להצטרפות לחצו כאן
קהילת קירית בן גוריון ושכונת רבין בחולון-להצטרפות לחצו כאן
קהילת תושבי שכונת תל גיבורים-להצטרפות לחצו כאן
קהילת תושבי קרית עבודה-להצטרפות לחצו כאן
קהילת תושבי ג'סי כהן-להצטרפות לחצו כאן
קהילת שכונת נאות שושנים-להצטרפות לחצו כאן
להצטרפות וקבלת עדכונים בנושאי חינוך בגנים –לחצו כאן
להצטרפות וקבלת עדכונים בנושאי חינוך בבתי ספר יסודים-לחצו כאן
להצטרפות וקבלת עדכונים בנושאי חינוך בחטיבות ביניים ובתי ספר תיכון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת ווטסאפ פתוחה לתושבי חולון-לחצו כאן