מדינה שלמה הזדעזעה בחודש שעבר כשטיל של חיזבאללה פגע במגרש כדורגל במג'דל שמס והרג 12 ילדים ששיחקו שם.
חברים רבים בפייסבוק שלי העלו פוסטים של הזדהות עם אחינו הדרוזים, קהילה שלווה ונאמנה למדינה שמבקשת לה חיים שקטים ופשוטים, חיי שלום. החלטנו שלא מספיק לרשום משהו בפייסבוק, וצריך לעשות מעשה לכבוד קהילת הדרוזים, שתורמים למדינה, מתגייסים לצבא ולשירות לאומי, וניצבים לצד ישראל מיום הקמת המדינה.
עלינו צפונה ונסענו לבקר בכפרים הדרוזיים, לתת חיבוק, לעזור להם בפרנסה בזמן שהצפון משותק כבר זמן רב, ולטייל בחבל ארץ יפהפייה שכבר 10 חודשים נחשב לאזור מלחמה.
מאז האסון שקרה במג'דל שמס, נראה שביקורים לא הפסיקו לזרום לכפר. פוליטיקאים, אנשי צבא, אנשי תרבות וסתם קהל שהגיע לחבק ולהזדהות. החלטנו לנסוע דווקא לפקיעין ובית ג'אן, שלא זכו לתיירים כבר זמן רב, ונדמה שנשכחו תחת רעשי הקרבות.
רצינו נוף, רצינו הרים, רצינו לברוח ממזג האוויר ההביל של גוש דן, ולכן בחרנו לישון בכפר בית ג'אן, בגובה 700 מטרים, בצימר פרטי של משפחה מקומית.
שיטוט קצר באינטרנט הוביל אותנו למתחם "לה וילה בית ג'אן", שהבטיח נופש קולינארי מול הנוף היפה בצפון.
כל מי שעובר בכביש ההררי שעולה לישוב הדרוזי בית ג'אן (ושממשיך הלאה אל פקיעין ויישובי הגליל המערבי), עוצר את נשימתו כבר בעלייה הראשונה – ולא בגלל הסכנה, כי הכביש דווקא בטיחותי, נוח ורחב – אלא בגלל הנוף, שהוא מהיפים בארצנו. בחורף זהו נוף מושלג עטוף בלבן, ובכל שאר ימי השנה, זהו נוף שאוסף בתוכו את כל גווני הירוק ומפגיש אותם עם הכחול של השמיים, בקו הגובה ממעוף הציפור. אם עדיין לא יצא לכם להכיר את הכביש המשגע הזה, עכשיו יש לכם סיבה מצוינת לעבור כאן, בדרך אל הנופש המשפחתי או הקבוצתי בווילת האירוח הדרוזית לה וילה בית ג'אן, שגם היא תציע לכם שפע של הזדמנויות ליהנות מהמראות הקסומים של ארץ הגליל.
בזמן שזחלנו במעלה הכביש (טוב, האוטו עמוס והעליות תלולות) התקשרנו לזיאד, בעלי הצימר, ואמרנו שנגיע עוד 10 דקות. "תעצרו בכיכר בכניסה לכפר", הורה לנו. "אני כאן ורוצה ללוות אתכם". כזה כבוד לא מקבלים כל יום, ולאחר שהייה של 24 שעות אצל הדרוזים הבנו שככה זה אצלם, נותנים לך להרגיש כמו מלך ומכל הלב. אצלם זה אותנטי, לא מזויף. עצרנו בכיכר, זיאד יצא מהחנות שלו, נכנס ללנדרובר ואמר לנו לנסוע אחריו. לאחר נסיעה של כמה דקות הגענו למה שנראה כמו הנקודה הגבוהה ביותר בכפר, עם נוף עוצר נשימה. לא הספקנו להוציא את התיקים מהאוטו ושכן שגר בסמוך ניגש אלינו עם ארזג מלא תאנים שבדיוק קטף. ברוכים הבאים אמר, קחו, תטעמו. היינו בטוחים שהוא שייך לצימר ועובד עם זיאד, אבל אין לו קשר. זה סתם שכן נחמד שרצה לפנק, בלי שום אינטרס.
זיאד הכניס אותנו לצימר, שבנינו, הוא יותר גדול מהבית שלנו, (200 מ"ר) והסביר כל מה שצריך לדעת. המקום הזה יעניק לכם הזדמנות ללמוד על התרבות הדרוזית המדהימה, תוך כדי הכרות עם כפר בית ג'אן הציורי ועם תושביו המקסימים. תמונות רבות שמפוזרות בצימר יחד עם שכנים מסבירי פנים יכניסו אתכם לאווירת הכפר בקלות ובטבעיות. שירות המארחים מוקפד ואדיב בצורה יוצאת דופן, כפי שמקובל בתרבות הדרוזית. מבנה הווילה ממוקם במתחם פרטי ומבודד ובנוי על שני מפלסים שמכילים שלושה חדרי שינה עם חדרי רחצה צמודים, סלון אירוח ומטבח מאובזר. בצמוד לווילה ניצבת מרפסת נוף מקורה, מרווחת במיוחד, בה ממוקמת בריכת שחיה מחוממת, ולצידה – מטבח חוץ, טאבון אבן ופינת ישיבה נוחה ומפנקת. מתחת לכניסה אל הווילה, בסמוך לגרם המדרגות, תמצאו פרגולה אינטימית עם שולחן אוכל, מכוסה בגפן שופע אשכולות ענבים. אל תגלו לזיאד שקטפנו לו.
הבריכה הפרטית שתקבלו לא רק גדולה במיוחד, אלא גם מגודרת ובטיחותית – פרט חשוב עבור משפחות עם ילדים קטנים. הסלון המרווח מאובזר בספות נוחות וניצב מול מסך טלוויזיה 55 אינצ', שמציע לכם כ-150 ערוצים. במטבח תמצאו את כל הציוד הנדרש להכנה והגשת הארוחות, למרות שתוכלו לוותר בישולים או מנגל וליהנות מהאוכל המשובח שיגישו לכם המארחים. חוויה קולינארית יוצאת הדופן מציעים כאן לאורחים. תוכלו להזמין כאן אירוח חצי פנסיון, שכולל ארוחת בוקר וערב – בתוספת מחיר של 180 ₪ לאדם. אנחנו ויתרנו על האוכל כאן כי רצינו לטייל, לפגוש אנשים ולשבת במסעדות, אבל למי שמחפש שלווה בלי להזיז את האוטו מומלץ.
חללי הווילה המרווחים מעוצבים בריהוט איכותי מעץ מלא ופרטי דקורציה מעטים (תמונות קיר בחדרי שינה, קיר משובץ אבן בקצה המסדרון ומרצפות אותנטיות בחדרי רחצה), אך מוקד תשומת הלב המרכזי כאן הינו תערוכת התצלומים ההיסטוריים (מלפני כ-70 שנים) של כפר בית ג'אן שמוצגים לאורך המסדרון המחבר בין החדרים.
אמנם נסענו זוג עם 2 ילדים, אבל הוילה מכילה 3 חדרי אירוח ויכולה לאכלס עד 10 אורחים, 3 משפחות.
הכל נקי, מסודר, ובנוסף לבריכה המקורה היה גם שולחן פינג-פונג, שולחן שש בש, ובגדול כל מה שמשפחה צריכה בשביל לבוא ולנוח במקום אחד ולא להתרוצץ בין אטרקציות. צמוד למקום יש המבורגרייה, תחנת דלק, מאפיה, גן משחקים – ברמה של דקה הליכה. אבל אנחנו רצינו להתמנגל קצת, להכיר את המקומיים.
אחרי שהתמקמנו בוילה, יצאנו לעשות סיבוב. נסענו על הכביש המפותל שמכניס אתכם לחוויית נהיגה אירופאית, כשהכל ירוק מסביב, ותוך כמה דקות נסיעה הגענו כבר לכפר הסמוך, פקיעין.
ירדנו מהאוטו והתחלנו להסתובב בכפר ציורי בלב הגליל המערבי, ארץ ארבעת הדתות, שילוב של היסטוריה, מורשת, פולקלור וקולינריה מקומית. הכי קרוב שאפשר להרגיש בארץ לכפרים הקטנים של קפריסין. פקיעין – אלבוקיעה, פירושה בערבית בקעה מוקפת הרים, מה שגורם כנראה לריבוי מעיינות המים בה, שזורמים ברחובות. סוכות הגפנים המשוכות על גגות מכסות כמעט את רוב בתי התושבים והן נותנות בעונה מחזה ירוק ונוף מרהיב.
בפקיעין כ- 6,500 תושבים, שני שליש דרוזים והשאר נוצרים, מוסלמים ויהודים. פקיעין מתהדרת במסורת רבת שנים, קיום, שיתוף ואחווה בין בני ארבעת הדתות. ברדיוס מצומצם נמצא מסלול הדתות הכולל בתוכו את בתי התפילה והקדושה למרבית העדות, מערת הרשב"י, הכנסייה הקתולית, הח'ילווה הדרוזית, בית הכנסת היהודי והכנסייה היוונית. הסיור בסמטאות הכפר הציוריות והמפגש עם תושבי הכפר בלבושם המסורתי מהווים חוויה בלתי נשכחת של טיול בתוך סיפור. תוך כדי שיטוט בכפר תמצאו מגוון פעילויות, אטרקציות, סדנאות יצירה, קולינריה מקומית, מרכזי מבקרים ועוד.
ככה הגענו למרכז המבקרים של סאפאא, שאחרי כמה דקות איתה הבנו שמצאנו את וונדר וומן, כי אין דבר שהאישה הזאת לא יודעת לעשות: היא גבנית מוסמכת של משרד החקלאות, תיתן לכם לטעום מהגבינות שלה, וגם תעביר לכם סדנת ייצור גבינות. היא מייצרת סבונים ומוכרת אותם, יש לה קייטרינג של ארוחות מיוחדות, היא תעביר לכם סדנה של הכנת נרות ריחניים, עיצוב מגשי פירות או סדנת סושי ובעיקר תארח אתכם מכל הלב, כמו שרק הדרוזים יודעים. מרכז המבקרים ממוקם בבית עתיק והיסטורי הנמצא בסימטה צרה המובילה לבית הכנסת העתיק בפקיעין.
השיטוט בכפר עשה אותנו רעבים, וסאפאא המליצה לנו על מסעדה לבנונית בבית ג'אן שנקראת שיש טאווק. מסתבר ששפית המסעדה, סמר, היא ילידת לבנון, ומאחוריה עשרות שנים בענף הקולינריה, בישראל וגם בקנדה.
עלינו על האוטו ונסענו כמה דקות, ופתאום קלטנו שהפסקנו להדליק מזגן באוטו מהרגע שהגענו לכאן, כי האוויר בחוץ מרגיש כמו מזגן, ולא ההביל הזה שהתרגלנו אליו בגוש דן.
הקטע של שיש טאווק הוא מבחר סלטים טריים יום יום, בשרים משובחים, ומנות טבעוניות וצמחוניות מהמטבח הלבנוני. קודם כל, איך שהגענו מלצר חביב המליץ לנו על מיץ תפוחים סחוט, שגדל ממש כאן בכפר ונקטף הבוקר, ככה שהוא מלא מיץ. הלכנו על הכוסות הגדולות ורעש המכונה החריש את המסעדה. הצצה בתפריט גילתה שיש כאן סמבוסק. בתור עיראקי מצד האמא, זיכרון הסמבוסק שאכלתי כל שבת אצל סבתא אופירה ביד אליהו גרם לי להזמין עכשיו ומיד. רגע לפני שהסמבוסק הגיע פשטו לשולחן 20 סלטים שונים, כולל חומוס, טחינה, צ'יפס ופיתות חמות, ופתאום נהיה שקט בשולחן כי הפסקנו לדבר אחד עם השני. הסמבוסקים כאן שונים מאלה שאכלתי בילדותי, הבצק מטוגן ולא אפוי, אבל הם טעימים לאללה ואי אפשר להפסיק לאכול אותם. ממולאים בתרד, בגבינה, תירס או עוף, הם פשוט נהדרים.
הגיעו גם קובות וכדורי פלאפל, סלט קצוץ וסלט חלומי, ואז גם דחפו לנו שיפודי כבש וקבב, ומגיעים לשלב הזה שכבר לא רעבים אבל אי אפשר להפסיק לאכול. בכל טעים כל כך ובמחירים שכבר חשבנו שאין בארץ.
הלכנו לישון על הצד, כי אי אפשר לשכב על הבטן אחרי ארוחה כזאת.
את בוקר שבת התחלנו בבריכה שבצימר, ואהבנו במיוחד את העובדה שהבריכה מקורה ושהילדים לא נשרפים בשמש. אחרי שעתיים של השפרצות התחילה לקרקר לנו הבטן והלכנו לאכול ארוחת בוקר דרוזית אותנטית, בבית של אימאן.
במשך שנים הגישה ארוחת בוקר במסעדה קטנה בשם 'אימאן במעיין', שהקימה ליד מעיין טבעי. רק שבעקבות המלחמה תיירים הפסיקו להגיע לצפון, ולאימאן היה קשה להיות כל היום במעיין, אז היא לקחה את המסעדה הביתה וממשיכה להגיש את ארוחות הבוקר המיוחדות שלה אצלה בבית. אימאן ח'יר היא בשלנית בחסד, ועם השנים הפכה תחביב למקצוע, התייחסה אליו ברצינות, למדה אצל שף ואחרי שעבדה קשה פתחה מסעדה קטנה לאוכל דרוזי. התפריט שלה טרי ומקומי, וכולל מנות מהמטבח הדרוזי אבל גם מנות יותר מודרניות – בעיקר למקומיים שרוצים לגוון. בבוקר היא מגישה ארוחת בוקר דרוזית כהלכתה, עם כל המרכיבים הנדרשים ויש שם פיתות וביצים, סלטים וגבינות, בצהריים התפריט משתנה ואם תרצו אפשר להזמין גם אוכל מוכן מראש כי היא ערוכה גם לאירועים ואם יש זמן אז גם לסדנאות. טעמנו גבינות שהיא מכינה, פיתות עם זעתר שהכינה בתנור, סמבוסקים קטנים שלא תוכלו להפסיק לכרסם, ואת הכל אימאן מגישה בחיוך בזמן שאנחנו יושבים אצלה במטבח, כאילו שהגעתם לבית של סבתא.
יש כאן קטע מקסים של סולידריות ופרגון בין האנשים. סאפאא המליצה לנו על המסעדה של סמר, שפית שהיה חשוב לה להעצים. במסעדות כאן לא תמצאו קינוחים, פשוט כי בכל קרן רחוב יש כנאפה מעולה והמסעדות מפרגנות לכנאפה. מי שבסוף הארוחה מבקש קינוח יודע שמחוץ לכל מסעדה, במרחק כמה צעדים, ימצא כנאפה חמה וטרייה. וגם אימאן, ששאלנו אם יש משהו מתוק עם התה שהגישה, המליצה לנו על מפעל השוקולד של ווארד מהנה, מרחק כמה דקות הליכה מביתה.
שלט קטן עליו כתוב 'לה שוקוליטה' הסגיר שהגענו לבית הכי מתוק בפקיעין, ובאמת שזוהי אחת ההפתעות הגדולות בטיול הזה, שברחוב הקטן, בבית עם כניסה צנועה והרבה צמחייה, ווארד מועאנה קיבל את פנינו בחנות קטנה עם ויטרינה עתירת שוקולדים. ומאותו רגע, דוקטור, אני לא זוכר כלום. פשוט כי לא הפסקנו לטעום מהשוקולד, הפרלינים, הקוביות, הפלאטות ואיך שלא תקראו לזה, עם טעמים מפתיעים שתמצאו רק פה כמו פרלין בטעם כנאפה. נכנסו למסדרון צר, אל דלת שמאחוריה הסתתרה חצר מקסימה עם גינה מטופחת, עצים גדולים ופינות ישיבה, ואתם בבית קפה בחצר האחורית של הבית. בית הקפה נפתח באמצע 2022 כדי לשרת את אורחי השוקולטרי שהקים לפני הקורונה. ווארד הוא בכלל איש הייטק שהחל לפתח את תחביב השוקולד והשתלם בארץ ובחו"ל, מעמיק את הידע ומביא מכל יעד בעולם את הייחוד שלו. אחרי שנים ששילב בין שני התחומים פרש לטובת העסק המתוק והקים בית מלאכה ביתי קטן אך איכותי ומתקדם המציע גם סדנאות. אם מתחשק לכם קפה משובח ופרלינים מפתיעים כמו טעמי קפה ופיסטוק, וופל מלוח וטבלאות שוקולד ואגוזים. בית הקפה פעיל מדי יום אחר הצהריים ובסופי שבוע מהצהריים – כדאי להזמין מקום מראש.
מתוקים מהרגיל חזרנו לצימר ועברנו למצב שכיבה. כאן לא יגידו לכם לעשות צ'ק אאוט בשעה 11:00, ויתנו לכם להישאר עד הערב. נהנינו עוד מהבריכה הפרטית והגפן עמוסת האשכולות בחצר ויצאנו הביתה לקראת ערב. חבר שמכיר את האזור אמר לי שאם אני כבר בפקיעין, אסור לי לוותר על מסעדה 864, שממוקמת בנקודה הכי גבוהה על כביש מספר 864, ושהנוף הנשקף ממנה הוא מחזה נדיר בארצנו. אז רגע לפני שעזבנו את ההרים הממוזגים של אחינו הדרוזים, עצרנו במסעדת 864 וישבנו צמוד לחלון, לסחוט את הנוף הזה עד הסוף. ובזמן שאנחנו מתבוננים בנוף, נושמים אוויר צלול ומסתכלים על האנשים הנעימים והשירותיים האלה שסובבים אותנו, התחילו להגיע לשולחן סלטים טריים, פיצה מבעבעת מהטאבון, חומוס טרי וחם שאפשר לאכול בכפית כמו מעדן, פרגית על האש, דניס שלם על הגריל. אוכל המשלב את הפרודוקטים של הגליל לצד אוכל מערבי, ושוב ממשיכים לאכול אפילו ששבעים, ואז מתגלגלים לאוטו מנופחים כמו בלונים, ורגע לפני שפותחים את הדלתות ויוצאים לנסיעה של שעתיים חזרה למרכז, מישהו זורק: "מה, נעזוב פה בלי לטעום כנאפה?!"
צילומים -יח"צ
כל הדרכים להתחבר לאתר goitem ולהשאר מעודכנים online 24\7
להורדת אפליקציית goitem למכשירי אנדרואיד- לחצו כאן
להורדת אפליקציית goitem למכשירי אפל- לחצו כאן
להצטרפות לכל החדשות החמות בטלגראם –לחצו כאן
להצטרפות לערוץ היוטיוב goitem-tv-לחצו כאן
קבלת עדכוני חדשות מחולון , בת ים וראשון לציון, אזור, באר יעקב, ואירועים חריגים בארץ
להצטרפות לקבוצת עדכוני חדשות של חולון- לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת עדכוני חדשות של בת ים-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת עדכוני החדשות של ראשון לציון- לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת עדכוני החדשות של אזור-לחצו כאן
להצטרפות וקבלת כל החדשות של באר יעקב לנייד שלך –לחצו כאן
להצטרפות וקבלת כל החדשות של נס ציונה לנייד שלך לחצו כאן
להצטרפות וקבלה על תאונות ואירועים חריגים בארץ-לחצו כאן
קבלת עדכונים בנושאים שונים
להצטרפות וקבלת כל העדכונים מתחום הבריאות והריקולים לנייד שלך ––לחצו כאן
להצטרפות וקבלת עדכונים ביטחוניים ופלילים לנייד שלך –לחצו כאן
להצטרפות וקבלת עדכונים בכל מה שמעניין בתחום הנדל"ן-לחצו כאן
לקבלת המלצות ועידכונים בתחום הפנאי והטיולים – לחצו כאן
לקבלת עדכונים בנושאי ביטחון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצה בה תוכלו לפרסם דירות ומכירות להשכרה-לחצו כאן
קבוצות הפייסבוק השוות
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום תושבי חולון,בת ים וראשון לציון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום חולון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום ראשון לציון-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום בת ים-לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום החינוך לחצו כאן
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום הנדל"ן לחצו כאן
להצטרפות וקבלת חדשות ועדכונים: מוזמנים לסמן לייק ועוקב לחדשות goitem-לחצו כאן