הכניסה והיציאה לחולון, מציר כיכר הדמעות ועד צומת חולון, הפכו בשבועות האחרונים לאחד ממוקדי הסבל התחבורתי הקשים בגוש דן. חסימת נתיב אחד לשני הכיוונים, במסגרת עבודות הרכבת הקלה, יצרה עומסי תנועה חריגים, פקקים מתמשכים ושיבוש חמור בשגרת החיים של אלפי תושבים ונהגים.
מדובר בציר תנועה מרכזי, עורק תחבורתי חיוני שמשרת את חולון ואת תושבי האזור כולו. בפועל – הוא מצטמצם לנתיב אחד לכל כיוון, ללא חלופות מספקות, ללא היערכות נראית לעין וללא פתרון תחבורתי שמקל על הציבור.
“זה פשוט ביזיון”
הזעם בקרב התושבים מורגש היטב.
“אני יוצא מהבית רבע שעה מוקדם יותר – ומאחר בכל זאת”, מספר תושב העיר. “אין שילוט ברור, אין פקחים שמכוונים תנועה, והכביש פשוט קורס”.
תושבת אחרת מוסיפה: “זה מרגיש כאילו מישהו קיבל החלטה על הנייר, בלי לבדוק איך זה נראה בשטח. אנחנו משלמים את המחיר – בזמן, בדלק ובעצבים”.
לדברי נהגים, בשעות הבוקר ואחר הצהריים נרשמות השתרכויות תנועה של מאות מטרים, כאשר נסיעה של דקות בודדות הופכת למסע של חצי שעה ולעיתים יותר. נהגי תחבורה ציבורית מדווחים גם הם על עיכובים חמורים בלוחות הזמנים.
עבודות – כן. ניהול – לא.
איש אינו חולק על החשיבות של הרכבת הקלה והפיתוח התחבורתי, אך הביקורת הקשה מופנית לאופן הביצוע. חסימה סימולטנית של נתיב מרכזי בשני הכיוונים, מבלי לייצר פתרונות חלופיים אמיתיים, נתפסת כמהלך שפוגע ישירות באיכות החיים של תושבי חולון.
“אפשר לעבוד, אבל אי אפשר להתעלם מהציבור”, אומר תושב נוסף. “זה נראה כאילו אף אחד לא חשב על היום שאחרי – או על הנהג שעומד בפקק שעה ביום”.
ואין צפי לסיום
לפי גורמים בשטח, החסימה אינה זמנית בלבד. העבודות לטובת הרכבת הקלה צפויות להימשך, וכרגע לא הוצג לוח זמנים ברור לפתיחת הנתיב מחדש או להקלה בעומסים.
במציאות הזו, חולון מוצאת את עצמה לכודה בין פיתוח עתידי מבורך לבין הווה תחבורתי מתסכל, שבו הציבור מרגיש שקולו לא נשמע.
השאלה הגדולה שנותרת פתוחה:
האם מישהו ייקח אחריות על הכאוס – או שהנהגים ימשיכו לשלם את המחיר בשתיקה?
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן