בנייני הרפאים של חולון: כך הפך תכנון לקוי מיליארדי שקלים לבטון ריק

טור דעה מאת: אשר סייפר-יקיר העיר חולון לשעבר חבר מועצת העיר ויו״ר ועד התושבים – נאות רחל

בעשורים האחרונים מתרחבת בגוש דן ובחולון בפרט תופעה מדאיגה: בנייני משרדים חדשים, מודרניים ויקרים, שנותרים ריקים ושוממים. רבי־קומות שהוקמו בהשקעות עתק, אך בפועל עומדים בחלקם כקליפה ריקה ללא שוכרים, ללא פעילות עסקית וללא תרומה ממשית לעיר.

אלו אינם מקרים בודדים. מדובר בתופעה מערכתית, תוצאה ישירה של תכנון עירוני וכלכלי לקוי, כזה שמתבצע ללא מחקר שוק רציני, ללא הבנת צרכים אמיתיים, ומתוך אשליה ש”עוד משרדים” הם פתרון קסם.

כשהקופה העירונית קודמת למציאות

הרשויות המקומיות, מתוך רצון להגדיל הכנסות מארנונה עסקית, דוחפות שוב ושוב להקמת “בנייני תעסוקה”. אלא שבוועדות התכנון מתעלמים מהעובדה הפשוטה:
עודף היצע אינו מייצר ביקוש – הוא מייצר רפאים.

כאשר מאשרים בנייה מסיבית ללא נגישות תחבורתית מספקת, ללא אוכלוסייה עובדת רלוונטית וללא התאמה לשינויים בדפוסי העבודה – מאשרים מראש אזורים שעתידים להיכשל.

הקורונה שינתה הכול – התכנון נשאר מאחור

המעבר לעבודה היברידית ולעבודה מרחוק צמצם דרמטית את הצורך בשטחי משרדים גדולים. למרות זאת, המערכת התכנונית מתנהלת כאילו אנחנו עדיין בשנת 2015. עיריות ממשיכות לאשר מגדלים, בזמן שהביקוש הולך ודועך.

התוצאה:

• השקעות עתק שיורדות לטמיון
• ירידת ערך נכסים
• פגיעה בהכנסות עתידיות
• אזורים עירוניים קרים, מנוכרים ולעיתים מוזנחים

אזהרה מקצועית חמורה – שלא ניתן להתעלם ממנה

לאחרונה התקבלה בעיריית חולון חוות דעת חריפה של פרופ’ נורית אלפסי, ראש המגמה לתכנון ערים באוניברסיטת בן־גוריון, בנוגע לתוכנית ברחוב אילת בשכונת נאות רחל.

בין היתר קובעת פרופ’ אלפסי:

“מדובר בתוכנית יומרנית באופן חסר הצדקה… הסכנות שהיא טומנת בחובה לבעלי הדירות ולמרחב העירוני הן רבות, בלתי סבירות וצפויות להיות בלתי הפיכות.”

היא ממליצה:

• להקטין משמעותית את נפח הבנייה
• להוריד את גובה המבנים
• להמיר מגדלי משרדים בבנייה נמוכה, זולה וברת־תחזוקה
• להעדיף מגורים על פני מסחר ותעסוקה

זו אינה אמירה פוליטית – זו אזהרה מקצועית ברורה.

תמרור אזהרה אדום

בנייני משרדים רפאים אינם בעיה אדריכלית – הם כישלון תכנוני, כלכלי וחברתי. עיר חכמה אינה נמדדת במספר המגדלים שבה, אלא ביכולת שלה לייצר מרחב עירוני חי, מותאם למציאות, ובר־קיימא.

אם לא יחול שינוי תפיסתי עמוק – שילוב אמיתי של תכנון, תחבורה, כלכלה וחברה – נמשיך לייצר שממות אורבניות עטופות בזכוכית.

זה עוד לא מאוחר לעצור.
אבל מי שמתעלם היום – ישלם מחר.

רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן