מורן ישראל בטור דעה על אירועי האלימות בעיר
השבוע התוודענו לשני אירועים נוראיים במערכת החינוך העירונית שלנו.
שני אירועים שמדירים שינה, שמחייבים אותנו כחברה לעצור ולהסתכל במראה.
ילדה בכיתה ה' עם צרכים מיוחדים, שעברה התעללות קשה ביותר – אלימות, השפלות, קריאות קשות – יושבת בבית כבר חודשיים.
בוכה את נשמתה. פוחדת לצאת מהבית. ואף אחד מהעירייה או ממשרד החינוך לא הגיע לבקר אותה, לראות מה שלומה, לגלות קצת אמפטיה.ותלמיד כיתה ז' שהובל בכוח לשירותי בית הספר על ידי ארבעה תלמידים שפגעו בו מינית.
הוא עזב את בית הספר. והפוגעים?
ממשיכים להגיע. ממשיכים להטיל אימה.הנהגת ההורים העירונית, בראשותה של בת אל בן דוד, עשתה את הדבר הנכון.
החליטה להשבית שעה אחת – לא כדי לפגוע בשגרה, אלא כדי להעביר מסר חד ובלתי מתפשר: על אלימות לא שותקים.ומה עושה מינהל החינוך? מוציא מכתב רופס, ללא חתימה של אף אחד, ביום שבת, במטרה להחליש את ההורים.
במקום לנצל את ההזדמנות החינוכית הזו, לאחד את כולנו סביב המסר הברור שאלימות לא תעבור בשתיקה – הם מפספסים לגמרי.
איך אפשר לפרסם שהמערכת בונה תוכנית נגד חרמות, ובאותה נשימה להחרים את הנהגת ההורים העירונית מתחילת השנה?
איך אפשר לדבר על מיגור אלימות, ובאותה נשימה לסרב לעצור לשעה אחת כדי לדבר על המקרה הזה עם התלמידים בחטיבות הביניים והתיכונים?
חינוך עושים בפעולות, לא במילים בלבד.אני מברך ומחזק את הנהגת ההורים העירונית על האומץ להוביל את השינוי הנדרש.
אנחנו, כהורים, כמחנכים, כקהילה – לא יכולים להמשיך כרגיל כשהמציאות מוכיחה שמשהו נשבר.
מגיע לנו יותר.ולכן, הבוקר, בשעה הראשונה, אני קורא לכם תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים בעיר – הצטרפו להורים שלכם.
עצרו. ואמרו ביחד: "אלימות לא בבית הספר שלנו".
זו לא פגיעה בשגרה. זו שמירה על הבסיס שעליו השגרה צריכה להיבנות – בטחון, מוגנות, כבוד.אדישות היא הסכנה האמיתית.
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן