תושבים המתגוררים סמוך לבית הספר דביר ברחוב הסיגלון בחולון טוענים כי חייהם הפכו לבלתי נסבלים בעקבות מפגע רעש מתמשך שמקורו במערכת ההגברה של בית הספר – מפגע שלדבריהם מוכר לעיריית חולון כבר למעלה מ-16 שנה, אך עד היום לא נמצא לו פתרון אמיתי.
לטענת התושבים, מדי בוקר ובמהלך שעות הלימודים מופעלת מערכת הגברה בעוצמה גבוהה, כאשר המוזיקה נשמעת בחצר הפתוחה כאילו מדובר ב"אולם אירועים", ולא במוסד חינוכי בלב שכונת מגורים.
אחת התושבות טוענת כי רק בשעות הבוקר כבר ניתן לשמוע מוזיקה חזקה ורציפה, ש"מלווה את התלמידים בחוץ", אך בפועל חודרת לדירות הסמוכות ומקשה על תפקוד בסיסי: עבודה מהבית, שינה, מנוחה, טיפול בילדים או אפילו שיחה רגילה.
"המערכת נכנסת לנו למוח"
הטענות הקשות שמעלים התושבים אינן רק על רעש רגעי, אלא על תופעה יומיומית מתמשכת שמייצרת תחושת מחנק וחוסר אונים.
"אי אפשר לחיות כך. מערכת ההגברה נכנסת לנו למוח", כתבה אחת התושבות בפוסט שפורסם ברשתות החברתיות, אליו צורף סרטון תיעוד מהבוקר. "כאשר המרחב הציבורי עמוס ברעש – החיים הופכים לסיוט".
התושבים טוענים כי מדובר במפגע ידוע, קבוע ומתמשך, אך לדבריהם העירייה אינה מפגינה נכונות אמיתית לפתור את הבעיה אלא רק "למרוח תשובות".
הדרישה: קירוי לרחבת בית הספר והפסקת ההגברה בחוץ
בפנייתם לעיריית חולון, לתחום פניות הציבור, למהנדסת העיר ולראש העיר שי קינן, דורשים התושבים לבצע קירוי לרחבת בית הספר, באופן שימנע הפעלה של מערכת הגברה תחת כיפת השמיים.
לטענתם, מערכת ההגברה ממוקמת באולם סגור, אך בפועל מופעלת כך שהרעש נשפך החוצה אל כל הרחובות הסמוכים – ופוגע באיכות החיים של מאות תושבים.
"אם מדובר במערכת שמיועדת לאולם – למה להפעיל אותה בחוץ?" שואלים התושבים. "למה להפוך שכונת מגורים לזירת רעש קבועה?"
"מפגשים עם תושבים – אבל שום דבר לא משתנה"
מעבר לעוצמת הרעש, עיקר הזעם מופנה כלפי תחושת הניתוק והאדישות של הרשויות.
התושבים תוהים מדוע מתקיימים מפגשי תושבים, שיח קהילתי ודיונים על איכות חיים – כאשר בפועל, לטענתם, תלונותיהם נגררות במשך שנים ללא פתרון.
"לשם מה ראש העיר עושה מפגשים עם תושבי חולון אם אינו מיישם כלום מהתלונות?", נכתב.
לטענת התושבים, התשובות שהם מקבלים חוזרות על עצמן שוב ושוב, תוך הישענות על "תקן" במקום על התייחסות אמיתית להשפעה המצטברת של הרעש.
תגובת העירייה: "נבדק ועומד בתקן – אין מגבלה"
בעיריית חולון טוענים מנגד כי הנושא נבדק על ידי גורמי איכות הסביבה ונמצא כי עוצמת הרעש עומדת בתקן.
עוד נמסר כי התכנסויות באולם הספורט מתאפשרות בהתאם למספר התלמידים ואנשי הצוות שיכולים לשהות במקום – אך במקביל צוין כי אין כל הגבלה על הפעלת מערכת ההגברה בשעות הפעילות של בית הספר.
אלא שהתושבים אינם מקבלים את הטענה הזו ומבהירים: גם אם מדובר בתקנים טכניים, המציאות בשטח בלתי נסבלת.
"תקן לא אומר חיים נורמליים", טוענים חלק מהתושבים. "אפשר לעמוד בתקנות ועדיין להרוס לאנשים את השקט".
כש"הכול חוקי" – מי מגן על התושבים?
בין השורות עולה שאלה רחבה יותר שמטרידה תושבים רבים בחולון ובערים נוספות בישראל: האם רשויות מקומיות מסתתרות מאחורי תקנים ומדידות – במקום להתמודד עם פגיעה יומיומית באיכות החיים?
התושבים מדגישים כי מדובר באזור מגורים צפוף, שבו אנשים זקוקים לשקט בסיסי – לא רק בשעות הלילה אלא גם בשעות היום, במיוחד בתקופה שבה יותר ויותר תושבים עובדים מהבית.
לטענתם, הרעש אינו רק מטרד – אלא פגיעה מתמשכת בבריאות הנפש, ביכולת להתרכז ובשגרת החיים.
"אנחנו לא נגד בית הספר – אנחנו נגד הזלזול"
חשוב לציין: התושבים אינם תוקפים את בית הספר או את התלמידים, אלא את ההתנהלות ואת חוסר הרגישות. לדבריהם, מוסד חינוכי אמור להיות מקום של ערכים – ולא מקור לרעש שמפר את הסדר הציבורי.
הם דורשים פתרון פשוט: קירוי הרחבה, שינוי מיקום מערכת ההגברה או הגבלת השימוש בה.
"אנחנו לא מבקשים נס. רק שקט. בדיוק כמו שמגיע לכל אזרח בעיר הזאת".
מחוברים לחדשות המקומיות בחולון
להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום חולון-לחצו כאן
להצטרפות וקבלת חדשות ועדכונים בפייסבוק: מוזמנים לסמן לייק ועוקב לחדשות goitem-לחצו כאן
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן