חולון נחנקת: העיר נבנית לגובה אבל התושבים נתקעים בפקק

חולון נחנקת מעומסי תנועה בעקבות פינוי-בינוי ובנייה מואצת.

תושבים מתלוננים על פקקים של חצי שעה ביציאה מהעיר, וקוראים לעירייה לספק פתרונות תחבורה לפני תוספת אלפי דירות.

יש משהו כמעט אבסורדי בלגור בעיר שמתפארת בהתחדשות עירונית, בבנייה חדשה ובמגדלים נוצצים אבל כל בוקר נראית כמו עיר בלי אוויר.

חולון, שהייתה פעם עיר משפחתית, נוחה ונגישה, הופכת בשנים האחרונות לאתר בנייה אחד גדול. פינוי-בינוי רודף פינוי-בינוי, שכונות משתנות, מגדלים צומחים, ובכל יום עוד מנוף, עוד טרקטור, עוד שלט של “כאן יוקם פרויקט יוקרתי”.

על הנייר – זה נשמע נהדר. בפועל – זו מציאות שמתחילה להיראות כמו ניסוי חברתי: כמה אנשים אפשר לדחוס לתוך עיר אחת לפני שהיא פשוט תקרוס?

“כל בוקר גיהינום” – וזה כבר לא מוגזם

פוסט שעלה ברשתות החברתיות השבוע תפס בדיוק את התחושה של תושבים רבים. תושבת כתבה בכנות כואבת:

“לפני שאתם בונים עוד בניינים בצפיפות מטורפת ומוסיפים תושבים נוספים, תדאגו לתושבים שלכם שכל בוקר עוברים גהינום של מינימום חצי שעה ליציאה מהעיר… מרגישה מותשת ועוד לא התחלתי את היום.”

וזה לא פוסט של “מתלוננת סדרתית”. זה פוסט של תושבת מותשת. תושבת שמדברת בשם אלפים.

כי מי שחי בחולון יודע: בבוקר, היציאה מהעיר היא לא נסיעה – היא מאבק.
פקקים בכניסות וביציאות, עומסים בלתי נסבלים, רמזורים שמרגישים כאילו תוכנתו כדי להעניש את הנהגים, ותסכול יומיומי שמצטבר לתוך תחושת חנק אמיתית.

עיר של מגדלים, תחבורה של שנות ה-90

הבעיה היא לא הבנייה עצמה. התחדשות עירונית היא דבר חשוב: מבנים ישנים צריכים חיזוק, שכונות צריכות שדרוג, אנשים צריכים דירות.

אבל הבנייה בחולון נעשית בקצב שמרגיש מנותק מהמציאות.
דירות נבנות מהר יותר מכבישים.
אישורים ניתנים מהר יותר מפתרונות.
תושבים מתווספים מהר יותר משדרוג תשתיות.

וכשזה קורה – אין פה “התחדשות”. יש פה עומס. עומס הולך וגדל, שגורם לעיר להיראות כאילו היא מתפקדת על סף קריסה.

רחוב הגליל כדוגמה: רמזור אחד – פקק של חצי שעה

אחד הסמלים של הכאוס התחבורתי הוא אותו רמזור ברחוב הגליל, שעל פי טענות תושבים יוצר פקק עצום בשעות הבוקר.

זה אולי נשמע כמו פרט קטן, אבל זה בדיוק העניין:
כשעיר פועלת על הקצה, גם שינוי קטן הופך למפולת.

ואז מגיע המשפט הכי מפחיד בפוסט:
“תדאגו לכם שיתנקזו בקרוב עוד עשרות רכבים.”

כי אם היום זה עשרות – מחר זה מאות.
ובשנה הבאה זה אלפים.

ההתחדשות הפכה למכונה

יש תחושה שהעירייה כבר לא מנהלת את ההתחדשות העירונית – אלא ההתחדשות מנהלת את העירייה.

עוד תוכנית. עוד מתחם. עוד שכונה. עוד מכרז.
הכול מתקדם, הכול זז, הכול נבנה – אבל התושבים נשארים במקום.

תרתי משמע.

כי כשאתה תקוע חצי שעה רק כדי להגיע לכביש הראשי, אתה לא “חלק מהעיר המתפתחת”. אתה אסיר של הפקק.

ומה עם איכות החיים?

מישהו בעירייה אולי יגיד: “זה זמני”.
אבל הזמני הזה נמשך כבר שנים.

בינתיים איכות החיים נשחקת:

• זמן נסיעה לעבודה מתארך
• עצבים בכביש הופכים לנורמה
• משפחות מאחרות להסעות, לגנים, לעבודה
• תושבים מתחילים לשאול אם בכלל שווה להישאר

והשאלה הכי כואבת היא לא למה בונים.
השאלה היא למה בונים בלי להכין את העיר לזה.

לפני עוד מגדל – תדאגו לאוויר

תושבי חולון לא נגד התחדשות. הם נגד התעלמות.

אם העירייה רוצה להוסיף אלפי דירות, היא חייבת להציג פתרונות תחבורה אמיתיים: יציאות נוספות מהעיר, שינוי תזמון רמזורים, נתיבי תחבורה ציבורית, חניה מוסדרת, ואולי גם אומץ להודות שהעיר לא יכולה לגדול בלי סוף.

כי חולון יכולה להיות עיר מצוינת.
אבל אם ימשיכו להפוך אותה לבית חרושת של בניינים בלי תכנון תחבורתי אמיתי – היא תהפוך לעיר שאנשים בורחים ממנה.

והדבר הכי עצוב?
זה לא יקרה בגלל המחירים.
זה יקרה בגלל הפקקים.

מחוברים לחדשות המקומיות בחולון

להצטרפות לקבוצת הפייסבוק פורום חולון-לחצו כאן

להצטרפות וקבלת חדשות ועדכונים בפייסבוק: מוזמנים לסמן לייק ועוקב לחדשות goitem-לחצו כאן

רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן