פרשת השבוע, “בהעלותך”, מתייחסת בין היתר לדיבור לשון הרע. בפרשה נאמר: “וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה” – מרים חטאה בכך שדיברה דברי רכילות וביקרה את התנהגותו של משה רבנו בפני אהרן הכהן.
כתוצאה מהתנהגותה של מרים נאמר בפסוק י’: “וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג”.
מרים נענשה במחלה קשה האוכלת בבשרו של האדם.
בחברה המודרנית, ובעיקר בעידן הרשתות החברתיות, קל מאוד לדבר על אנשים – וקשה יותר לדבר עם אנשים. ביקורת כשלעצמה היא דבר חיוני בדמוקרטיה, בארגון ובמשפחה; השאלה היא כיצד היא נאמרת.
פרשת “בהעלותך” אינה אוסרת ביקורת, אלא מלמדת שביקורת צריכה להיות אחראית, הוגנת ומבוססת. כאשר השיח הופך לרכילות, להשמצה או לערעור כבודו של אדם, הנזק עלול להיות גדול מן התועלת.
כיום שכיח מאוד להיתקל בסיטואציות שבהן, על סמך מראה ראשוני, שמועה שהועברה דעה קדומה או 'סגירת חשבונות' ונקמנות , מדביקים לאדם תווית, שופטים אותו ב'משפט שדה' וחורצים את דינו, מבלי לאפשר לו להגיב, או להציג את דעתו.
אנשים רבים, בעקבות מצבים מעין אלה. חווים אפליה, חוסר אמון, רדיפה ןלעיתים מוצאים עצמם בעמדה מתגוננת, מגבילה ומרצה.
לעיתים זה אף מתדרדר לחיפוש הבנה ואהבה מאנשים שלא בהכרח מבינים או מכילים את המצב ובכך גורמים לנזק מתמשך.
מה שחשוב להבין : האופן שבו אנשים רואים וחווים אותנו אינו קשור רק אלינו, אלא גם אליהם.
אדם אחר יכול להבין אותך עד הגבול שבו הוא מסוגל להבין את עצמו, ולאהוב אותך עד הגבול שבו הוא מסוגל לאהוב את עצמו.
אדם שאינו יודע להכיל עומק — יראה רק את השטחי, ואדם שלא פגש את עצמו באמת — יתקשה לראות אדם אחר באמת.
האהבה וההערכה שאדם מחפש בסביבתו נמצאות קודם כול בתוכו.
ערך עצמי נבנה מבפנים, לא מבחוץ.
היכולת לסנן רעשי רקע של לשון הרע היא מיומנות נרכשת – והיא מתחילה בהבנה שרק אני מגדירה מי אני, ולא אף אחד אחר.
ישנו משל שאני מאוד מחוברת אליו: רבי שמעון בר יוחאי פונה אל בורא עולם ושואל:
“למה בראת את האדם עם שתי רגליים, שתי ידיים, שני נחיריים, שתי עיניים, שתי אוזניים ושתי גבות — אבל עם פה אחד בלבד?”
ענה לו בורא עולם:
“אם היו לאדם שתי פיות, העולם היה נחרב מזמן.”
לעיתים דרך ההתמודדות הקלה ביותר היא הדבקת תוויות, הימנעות ממתן הזדמנות אמיתית ושיפוט לפי המעטפת, ובכך מפספסים את הסיפור המדהים שמסתתר מאחורי האדם.
בהמשך הפרשה אהרן הכהן מדליק את המנורה. אפשר ללמוד מכך שכאשר מדליקים היטב את השלהבת, הנר ממשיך לדלוק ואינו כבה.
כל אדם מיוחד באורו ובנרו.
שנזכה לחדד בתוכנו את המידות הטובות ואת היכולות שלנו, להכיר בהן ולהאמין בהן.
שנזכה לתת מקום להצלחות, לניצחונות הקטנים והגדולים ולחוזקות שבנו.
שנהיה חזקים ואיתנים מול כל סערה שתעמוד בדרכנו.
אלה לא הסערות שנחלשות, זו הסירה שלנו שהופכת ליציבה יותר, וכבר אינה מתהפכת או טובעת מכל תקרית או דיבור סתמי.
ותמיד תזכרו, הכול מתחיל בנו.
שנזכה להפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמנו
בת אל בן דוד
יו״ר הנהגת הורים עירונית
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן