פרשת קורח: הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.
פרשת השבוע, פרשת קורח, מונה 95 פסוקים, אך בעיניי היא מספרת סיפור אנושי שחוזר על עצמו בכל דור.
בורא עולם בוחר במשה ובאהרון להנהיג את העם. קורח, בן דודו של משה ואהרון, מתקשה לקבל את הבחירה. הוא מערער עליה, אוסף סביבו מאתיים וחמישים איש ומוביל מחלוקת.
חז"ל מספרים שלא היה עשיר כקורח. היו לו עושר, מעמד, השפעה וכבוד. לכאורה, כל מה שאדם יכול לבקש.
אבל קורח לא הסתכל על מה שיש לו.
הוא הסתכל על מה שאין לו.
הוא לא שאל את עצמו כמה קיבל, אלא למה מישהו אחר קיבל יותר.
וכאן, בעיניי, מתחיל הסיפור האמיתי של הפרשה.
בעולם ה־NLP קיימת הנחת יסוד האומרת:
"האנרגיה נמצאת היכן שתשומת הלב נמצאת."
תשומת הלב שלנו מעצבת את החוויה שלנו. היא משפיעה על מה שנראה, על מה שנרגיש ועל האופן שבו נחווה את המציאות.
כשאדם מתמקד בחוסר, הוא יראה עוד חוסר.
כשאדם מתמקד במה שאין לו, הוא יתקשה ליהנות ממה שיש לו.
וכשאדם עסוק במה שקיבל האחר, הוא מפסיק לראות את הברכה שנמצאת אצלו.
העולם המודרני רק מעצים את התופעה הזאת.
בכל רגע אנחנו נחשפים להצלחות של אחרים, לקידומים שלהם, לבית שלהם, למשפחה שלהם, לחופשות שלהם ולרגעי השיא שלהם.
קל מאוד להשוות.
קל מאוד לקנא.
אבל אולי הגיע הזמן גם לפרגן.
הרי ההצלחה של אדם אחר אינה לוקחת דבר מההצלחה שלי.
כשאני מפרגנת לאחר, אני לא מקטינה את עצמי. להפך, אני מגדילה את האור שלי.
קל מאוד לשכוח שגם לנו יש מתנות, יכולות ושליחות משלנו.
בליקוטי תניא מוסבר שלכל נשמה יש תפקיד ייחודי בעולם. אין אדם שנשלח לכאן במקרה, ואין אדם שנדרש למלא את תפקידו של מישהו אחר.
הבעיה מתחילה כאשר אנחנו מפסיקים לחיות את החיים שלנו ומתחילים למדוד את עצמנו דרך החיים של אחרים.
אולי זו הייתה הטעות של קורח.
הוא לא איבד את עולמו בגלל מחסור.
הוא איבד את עולמו בגלל שהחוסר הפך למרכז עולמו.
הוא היה כל כך עסוק במה שאין לו, עד שלא הצליח לראות את כל מה שיש לו.
ואולי זה המסר שהפרשה מבקשת להזכיר גם לנו.
לא כל אחד נועד להיות משה.
לא כל אחד נועד להיות אהרון.
אבל כל אחד מאיתנו נועד להיות הוא עצמו.
וכל אדם נושא בתוכו כוחות, מתנות ושליחות שאין לאף אחד אחר.
אני פוגשת לאורך הדרך אנשים רבים. כולנו שונים זה מזה, ודווקא משום כך העולם שלנו כל כך מגוון ומיוחד.
חז"ל אמרו: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות."
לא כולנו חושבים אותו דבר.
לא כולנו פועלים אותו דבר.
ולא כולנו נועדנו לאותו תפקיד.
אבל כולנו שווים בערכנו.
כולנו מבורכים.
כולנו קיבלנו מתנות משמיים.
לכן, במקום לשאוף להיות מישהו אחר, כדאי שנשאף להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו.
קורח היה עסוק במה שאין לו, ולכן איבד את היכולת לראות את מה שיש לו.
אולי זו התזכורת של פרשת קורח גם עבורנו:
לא לספור את מה שחסר לנו,
אלא להכיר תודה על מה שכבר יש לנו.
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן