פרשת פנחס – על הבחירה שבין הטריגר לתגובה
יש רגעים בחיים שמישהו זורק לעברנו מילה, ביקורת או משפט אחד ובלי שנשים לב משהו בתוכנו מתעורר.
השבוע כשקראתי את פרשת פנחס מצאתי את עצמי חושבת דווקא על הרגע הזה. הרגע שבו אנחנו בוחרים אם להגיב או לעצור.
לאחר המעשה של פנחס אומר הקב"ה
"לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה י"ב).
דווקא אחרי סערה גדולה מגיעה ברית של שלום. אולי כדי ללמד אותנו שהכוח האמיתי אינו רק לפעול אלא גם לדעת מתי לעצור.
אחד הרעיונות שאני אוהבת בעולם ה־NLP הוא שכל אחד מאיתנו רואה ומפרש את המציאות מתוך החוויות שעיצבו אותו. לכן כשמישהו אומר לנו משהו לא בטוח שהוא באמת מדבר עלינו. הרבה פעמים הוא פשוט מדבר מתוך העולם שלו.
גם אנחנו מסתובבים עם חוויות ישנות שיצרו אצלנו טריגרים. לפעמים מספיקה מילה אחת כדי להפעיל אותנו ואנחנו מגיבים באופן אוטומטי בלי לעצור ולבדוק מה באמת קרה.
עם השנים הבנתי שאני לא חייבת להגיב מיד. אני נותנת לעצמי זמן לעבד את הדברים ורק אחר כך מחליטה אם בכלל שווה להגיב.
לא פעם גיליתי שאחרי כמה שעות או יום כבר לא הרגשתי צורך לומר דבר.
יש משפט שאני מאוד אוהבת
איפה שאין במה אין הצגה.
לא כל ויכוח צריך את הקול שלנו ולא כל אמירה צריכה לקבל תשובה.
אולי זו ברית השלום שהפרשה מזמינה אותנו ליצור. לא רק שלום עם מי שמולנו אלא גם שלום בתוכנו. לדעת לבחור את התגובה במקום לתת לטריגר לבחור בשבילנו
מאחלת לכולנו שבת של שקט בחוץ ובעיקר שקט בפנים.
רוצים להיות מחוברים לחדשות המקומיות בווטסאפ ולקבל את החדשות לנייד: לחצו כאן